תובנות של שעה מאוד מאוחרת בלילה

הזמן: 00:55

ברקע: איך להיפטר מבחור ב10 ימים.

המוד: נוסטלגי על סף המתרפק בצורה מבחילה.

בבטן: מקושקשת, סלט וקוטג' בפיתה.

רוצה: לחזור לכיתה י"א.

אבל בעצם: בינונית בת 26. 

חזרתי מניו יורק לפני שבוע. באמת שמצאתי את העיתוי הטוב ביותר לחזרה לארץ ולהתאוששות מהירה: פורים. באופן לא אופייני בעליל,  הזמן שלי התחלק כך מאז בסוף השבוע של פורים: 40% מסיבות (כה נערה מתבגרת בפרוורים) 40% עבודה, 10% לימודים ו10% שינה.

לאחרונה עומרי הגדיר אותי כחיית ערב. שזה אומר שאני בשיא באיזור ארבע עד שבע בערב, ונכבית כשמגיע הלילה. שזה קורה בערך בתשע. אז אני מניחה שהרבה יותר מובן עכשיו למה אני חולקת את המידע הלא משמעותי הזה, חוץ מלהראות לאול אוף דה היומן קיינד- דאט צ'יינג' איז פוסיבול.

***

אז לפני כמה ימים היה לי קצת זמן פנוי ורפרפתי להנאתי הנון שלנטית בערך של ריהאנה בויקיפדיה. סתם, בקז'ואל. 

ומה אני יכולה להגיד, נפלה עלי תובנה מרעישה. מה היא עשתה עד גיל 26, ומה אני.

שיתפתי את עומר בזה היום.

הוא שאל: את מברבדוס? את הבחורה הכי שווה בעולם? יש לך קול מהמם?

אמרתי: לא, כן, לא (בהתאמה). 

ואז הוא אמר: נו, זה בגלל זה. 

אמרתי: אבל נועדתי לגדולות! איך החיים שלי כאלה בינוניים??

הוא אמר: את הבחורה הכי רנדומלית שאני מכיר. 

(זו לא תשובה שמספקת אותי)

***

אני אוהבת לראות סדרות ברצף. אני מתעבת את החיכיון לפרק הבא שיצא, את התהייה מה יקרה, את הרצונות שלי שלא באים על סיפוקם המיידי. ולכן שמרתי את פרק 4-8 של גירלז למועד בו:

1.  יהיה לי זמן לראות את כל הפרקים ברצף

2. סטס לא יהיה בבית

וכך היה ממש בתחילת השבוע. 

ובכן, תובנות. הבה נתחיל (אזהרת ספויילר ! )

- האנה את כהההה פתטית. וואט איז אפ גירל, למה יש לך ניו בי אף אף בת 14???

- הקטע הטוב ביותר בעונה: במסיבה בה האנה יושבת על כל החברים הסתומים שלה מאייווה ועושה להם שטיפה אינטיליגנטית, חדה, עוקצנית, רעה אך מצחיקה. האנה, את האדם שאני רוצה להיות (מינוס כל שאר התכונות הדפוקות שלך).

- לא זוכרת ממה, אבל צחקתי בטירוף מלא פעמים. 

- מארני, למה? אבל למה? חשבתי שלמדת משהו במהלך ארבע העונות.

- אני אוהבת את שוש יותר מפרק לפרק. היא כזו מתוקה. וריי כה מופלא עם ההתמודדות שלו לראשות העירייה או מה שזה לא יהיה, הוא גרם לי לרצות לכתוב את חלומותיי בטו דו ליסט ולהגשים אותם אחד אחד. 

תובנה אחרונה: ברור שאני לא ג'סה. מה חשבתי לעצמי בכלל, ההיא כל מה שאני לא: הרפתקנית, מתוסבכת, וחברה חרא. זה היה מין קטע של 'מה אני רוצה להיות ומי אני בדימיון שלי', מין פצצת מין בלונדינית עם מבטא בריטי, אבל התפכחתי מזה מהר כשהיא התכופפה לעשות פיפי באמצע הרחוב והתווכחה עם השוטרים עד שעצרו אותה. מקסים.

***

היו לי כמה ימים לבד כי סטס לא היה בבית, אז איזה ערב כשסיימתי לראות חמישה פרקים של האנטומיה ולא התחשק לי ללכת לישון (לבד), חיפשתי סרט לראות. התחשק לי לבכות ולהתייפח מסרט שמלא בקלישאות הוליוודיות בנות למעלה מ-7 שנים לפחות. מצאתי מלא, לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. כל כך הרבה בחירות! איזו התעלות נפש חשתי! נוטינג היל, נדודי שינה בסיאטל, הכי טוב שיש, קסם מעשי, אישה יפה, יש לך הודעה, סתיו בניו יורק, שבועיים מראש. 

נכון, לא כל הסרטים מלאים בקלישאות הוליוודיות ולא מדגדגים את בלוטות הדמע, אבל הם בהחלט TBT, מה שנקרא. 

בהרבה לילות כשהייתי לבד בפריז ראיתי אותם, והם ניחמו אותי בבדידות הקלה והנעימה שלי. 

***

זהו להערב, בקרוב אכתוב את כל הפוסטים שהבטחתי וביניהם: פוסט על ניו יורק, פוסט מאוחר ליום האהבה, פוסט מאוחר ליום האישה. שניהם ימים חשובים מאוד ששוים לתחת. במיוחד יום האישה (אתן יכולות לדמיין באיזו נימה יהיה הפוסט. למרות שאני לא מבטיחה, אולי אתעצל כמו שבדרך כלל קורה, אולי אהיה במצב רוח טוב מדי בשביל לכעוס). אני חושבת שהבלוג הזה מבוסס יותר על זה שאני מכריזה שאני לא כותבת ושחזרתי מההפסקה מאשר על פוסטים שאני באמת מפרסמת, בכל מקרה מעריכה את אלה שחוזרים ולא מתייאשים ממני. בקרוב אגיע רחוק וכו'. 

אני הולכת עכשיו להמשיך לראות איך להיפטר מבחור ב10 ימים ולהירדם על הספה בלי לצחצח שיניים, בקטע עקרוני. 

נשיקות