‏הצגת רשומות עם תוויות יד שניה בניו יורק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יד שניה בניו יורק. הצג את כל הרשומות

יום שני, 7 בדצמבר 2015

על בגדים ונוסטלגיה



(אנקדוטה לחנוכה: אחד הדברים האהובים עלי ביותר זה הסוודרים המכוערים של כריסמס. אני יכולה לבלות שעות באתרים שמציגים את הזוועות, לדמיין את עצמי עם קרניים שיוצאות לי מהסוודר. 
תארו לכם מה רבה הייתה הפתעתי כשגיליתי שיש גם סוודרים מכוערים של חנוכה!! היהודים לא מקופחים בגזרה. 
מי צריך כסף מסבתא כשיש כאלה דמי חנוכה לשטוף איתם את העיניים?)




**


ועכשיו לעניינו: רבות דובר על סקול גירלז אאוטפיט.
אני הרוסה עליה. בעולם בו כולם מנסים להיות שונים, מתלבשים מוזר, עוטים על עצמם זוועות בחסות האינדוידואליזם- אני אוהבת את החזרה לבייסיק, לקונפורמיסטי ולממוסגר. 
 אני אוהבת לראות חברות שלבושות אותו דבר, זוגות והורים. 

אני זוכרת איזה אסון זה היה פעם כשחברה שלי הייתה קונה אותו ג׳ינס כמו שלי. יכולתי לא לדבר איתה. היום אני נהנית מהדומות, אני מרגישה כחלק מחבורה, כאילו האחידות החיצונית נותנת כוח. 

לי לא הייתה ממש תלבושת בית ספר בתיכון הרצוג בכפר סבא, אבל הבגדים האלה מעוררים בי נוסטלגיה למשהו שאמנם לא היה לי, אבל הוא חקוק בחלק של הזכרונות שהמצאתי לעצמי (כי בדמיון קוראים לי איזבל וחונכתי בפנימיה בשוויץ).


**


השראה:




**


לבשתי חצאית כחולה וחולצה מכופתרת, ובשביל לשבור קצת את המונו צירפתי ג׳קט אדום ומחמם. כמובן שהלוק כולו דרש שתי צמות, וממש לאחרונה למדתי לעשות שתי צמות צרפתיות הפוכות, שהיו פיניש מושלם. 

צילם כרגיל גיא שיצא במיוחד לצלם אותי בקור המקפיא ובשמש השקרנית של אתמול בצהריים.

תיק: Kanken
ג׳קט: J. Crew נקנה בחנות יד שניה בניו יורק
חצאית: Alef Alef, נקנתה במונה יד שניה
חולצה: Ralph Lauren נקנתה במונה יד שניה
משקפי שמש: Royfire
נעליים: Ralph Lauren
טיוטוריאל לצמות בסוף הפוסט












(סלפי בנוהל)



**



הצלם הצ׳כי המעולה מיכאל פודלקה צילם כל כך יפה סטיילינג מושלם.













**


טיוטוריאל לצמות, למעוניינות




**


נשיקות ובשמחות

יום ראשון, 29 בנובמבר 2015

You can leave your hat on




לאחרונה נהייתי בחורה של כובעים. תמיד ממש אהבתי אותם על אנשים אחרים והרגשתי מוזרה לחבוש אותם בעצמי, אז נמנעתי מהם. המצב היה כזה עד שנסעתי לניו יורק ואמרתי פאק איט אול איימ א גרואן וומן איי קאן דו וואטאבר איי וונט. 
אז קניתי כובע הורס ויקר בצורה שהגיונית רק לאנתרופולוג׳י והתחלתי להיות בחורה של כובעים באופן מעשי.
מאז אני קונה פה ושם, מחפשת באינטרנט ורוכשת בזארה. 



***

אני במוד כזה: 




***


עם כל הבטחון החדש שקיבלתי, יש מי שמוריד לי אותו. כשחזרתי עם הכובע לסטס הוא אמר: ״את נראית כמו סנופקין.״
אני ממש אוהבת שיש לי בן זוג מפרגן.


לפעמים קשה לי לחבר אאוטפיט הולם לכובע, בעיקר כי יש לי נטיה להיראות כמו חוטב עצים או קאובוי מאוסטרליה. סטס, כהרגלו בקודש, לא עוזר לי. 
בוקר אחד כשהתארגנתי ללכת ללימודים שאלתי את סטס מה הוא חושב על מה שלבשתי- המעיל הירוק, מכנס שחור ולא רלוונטי וכובע. הוא אמר: ״ממש יפה, אם את הולכת לצוד קרוקודילים.״ 
נסיך.



***



אבל אחרי כמה ניסויים ותהיות (בעיקר) הבנתי שאין נוסחת קסם, אני לא יכולה להגיד: כובע הולך הכי טוב עם לוק מינימליסטי של ג׳ינס וטי. מצאתי שאפשר להוסיף כובע לכל אאוטפיט, צריך רק לבחור את הכובע המתאים, ולהרגיש נוח בתוכו. 


כובעים זה פאן, בעיקר כשאת לא גרה בירושלים וברגע שאת יוצאת מהבית הרוח מעיפה לך את הכובע שני רחובות קדימה ואז את צריכה לרוץ אחריו וגם לסחוב אותו ביד כל הדרך. הם טובים בעיקר למקומות סגורים בהם אין חשש ממשבי רוח פתאומיים. הם משדרגים לוקים וגורמים לך להיראות איפהשהו בסקאלה שבין מגניבה לחיה בסרט בקטע לא הכי חיובי. מבחינתי שניהם תופסים, כמו שאמרתי: איים אה גרוואן וומן וכו׳. 



**



גיא צילם אותי ולא קרא לי ציידת קרוקודילים.


אני לובשת סוודר של טופשופ שנקנה בחנות יד שניה בניו יורק
ג׳ינס של ברשקה שאני שונאת מכל הלב כי פעם הוא היה די גדול עלי והיום כבר לא
סניקרס של טומי הילפיגר
כובע מזארה
תיק של אלכסנדר וונג












  




זה גיא

זה גיא ואני בסלפי איטס אה ראפ 






בשמחות ונשיקות

יום שבת, 14 בנובמבר 2015

על הסתיו: בגדים, שירים ואיורים


כבר די הרבה זמן שרציתי את אוסף השירים של יהודה עמיחי. יש לי הרבה ספרים שלו (שאת רובם לקחתי לאמא שלי בלי בושה) אבל רציתי את האוסף המלא, עם חמשת הכרכים.
הזכרתי את העניין פעם או פעמיים בבלוג, בעיקר כי הוויש ליסט שלי לא מתעדכן לעיתים קרובות (בטח).

כשחזרנו מחו״ל חיכה לי האוסף בבית בירושלים. סטס קנה לי אותו בהפתעה, לא היה לי מושג שאני הולכת לקבל משהו שכל כך משמח אותי.

כמעט כל לילה לפני שאני הולכת לישון אני בוחרת באקראי את אחד הספרים, מרגיעה את העיניים בדפים אמיתיים ולא במסכים. אני קוראת כמה שירים והולכת לישון. לפעמים אני מקריאה לסטס שיר שאני אוהבת במיוחד. הוא מסתכל עלי במבט של לא הבנתי בסוף ושואל: את הבנת? בהתחלה הייתי מנסה להסביר לו מה הבנתי.
אחרי כמה פעמים אמרתי: לא צריך להבין את המשמעות, מספיק להבין שזה יפה.



כבד ועיף עם אישה על מרפסת:
״הישארי איתי״. גם דרכים מתות
כבני אדם; בשקט או פתאום נשברים.
הישארי איתי. אני רוצה להיות את.
בארץ הלוהטת הזאת,
מלים צריכות להיות צל.

(מתוך הכרך השלישי)



אמרתי לסטס, גם אני רוצה להיות אתה. הוא אמר: תהי את, זה מספיק טוב.




**


שיר סתיו





**



אוברול: forever 21
נעליים: steve madden
הסיכה המגניבה בעולם נקנה בשוק יד שניה בברוקלין, ואני לא הולכת איתה ברחוב כי בעיר כמו ירושלים זה יכול להיות קצת מסוכן.
סריג: loft נקנה בחנות יד שניה בניו יורק

גיא כהן האהוב צילם אותי באחד הערבים הקרירים בירושלים, והפוסט שלפניכם צולם עם לא פחות מארבע (!!!) מצלמות שונות. גיא ואני בוחנים את גבולות המדיום, או משהו כזה.

אני משתעשעת עם הוייב הבוהמייני, מינוס הפרנזים. בעיקר הלוק הסבנטיזי של התמונות והקרדיגן הסרוג הצבעוני.












(זה גיא)







**



באחד משיטוטי הרבים וחסרי התכלית באינטרנט נתקלתי במאיירת היפנית המהממת מאורי סקאי. הגיפים הסתוויים שלה התאימו לי לאוירת הימים האחרונים- עם הימים הקרירים, מזג האויר שלא סגור על עצמו, הרוחות החזקות בצומת גן הסוס. אין ממש סתיו בישראל, הימים הם ימי קיץ וחורף, לסירוגין. אני אוהבת להסתכל על דברים שמזכירים לי סתיו אמיתי, כמו בסרטים.
אני ממליצה בחום להיכנס לאתר שלה, האיורים שלה מקסימים.




















שבוע טוב
נשיקות ובשמחות






Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...