יום ההולדת שלי היה ביום ראשון. היה לי יום מהמם. סטס העיר אותי עם מיץ תפוזים, מאפים צרפתיים ונחשי גומי. טיילנו בעיר, ישבנו בכנסיית נוטרדם של ירושלים ואכלנו פלטת גבינות ושתינו מלא יין. אמא שלי באה לבקר, ובערב חברים הפתיעו אותי ביודלה. היה מושלם וקיבלתי כל כך הרבה אהבה, שכל מה שאני רוצה זה לתת אהבה בחזרה 3>
אז תודה לכל המאחלים ולכל האוהבים.
**
אופיר ואני נסענו לקניון מלחה להביא דברים להפקה שצילמתי. נפגשנו בתחנת האוטובוס ואופיר הביאה נשנושים משונים.
שאלתי: אופיר מה פשר כל הממתקים הלא מוכרים האלה?
היא אמרה: אני בוחנת את המוצרים של החברה הזאת.
אני: בתור מה?
אופיר: בתור שמנה.
**
החורף הזה מאוד מאכזב. הוא כמו מתבגר עם מצבי רוח, חם מדי או שקר מדי ואני איכשהו אף פעם לא לבושה כמו שצריך.
**
**
אני צריכה לכתוב פרו סמינריון, וזה מחריד. מחקרים אקדמאיים וקריאה באנגלית.
אני לא יודעת איך להתמודד עם זה אז במקום לחפש שאלת מחקר אני משוטטת שעות בפייסבוק ומשחקת את המשחק הבא:
מצאי את מי שנראה טוב ב2008.
השיטה: נכנסת לפרופיל פייסבוק אקראי, נכנסת לתמונה האחרונה שהמשתמש תויג בה. הולכת שמאלה, כלומר אחורה ומגיעה לתמונה הראשונה שהוא אי פעם תויג בה בפייסבוק, וזה קרה בין 2007-2008 תלוי כמה מעודכן הוא היה אז.
ממצאי המחקר: כולם נראו רע.
השיטוט מעביר לי את הזמן באופן מדהים, זה כמו קסם. פתאום 12 בלילה ולא עשיתי כלום.
**
לא מזמן קניתי שמלה חדשה מזארה. הרבה זמן רציתי כזאת שמלה, לא מידי, עם שרוולים ארוכים. כשלבשתי אותה פעם ראשונה סטס אמר שאני נראית כמו הזונות בתקופה הויקטוריאנית. אמרתי לו שיש לו דימיון פורה והוא אמר מה קשור דימיון תראי ערוץ ההיסטוריה.
כשלבשתי אותה פעם ראשונה ליד אמא שלי היא הסתכלה עלי במבט מאוכזב ואמרה שאיבדתי את כל השיק שרכשתי בפריז.
לי לא אכפת. אני אוהבת אותה, היא יפה לטעמי ומיוחדת, היא מגניבה ומהממת עם מגף וג׳קט. היא בוהו ולא מוגזמת.
בקיצור, אני גאה להכריז שאני ילדה גדולה ולא צריכה אישורים מהחבר שלי ומאמא שלי, והגיע הזמן באמת שזה יקרה.
**
צילמה אותי נעה קסטל המהממת (שגיא מהפוסטים האחרונים והיא פתחו לאחרונה בלוג מקסים שכדאי לכם לבקר בו), שהיא גם חברה טובה וגם צלמת מדהימה. כשהיא צילמה אותי היא שאלה, למה בעצם את לא עושה וידאו? עניתי שאני לא יודעת, ושבואי נעשה.
אז היא צילמה צילומים מקסימים שערכתי לסרטון קטן. השיר נקרא cet air la ומבצעת אותו april march.
שלום לבנות ולבנים ! (אפרופו בנים. לפני כמה ימים חזרתי מהעבודה הביתה למפגש סופר קלאסיקו: חמישה בחורים, בירה מכבי, דיכאון כללי כי ברצלונה מנצחים- אצלנו אוהבים את האנדרדוג. מפה לשם שיחה.
נעה: וואי היו מלא כניסות לבלוג היום
עומרי: כן אני גם קראתי אז זה כבר אחד
ניר: גם אני קראתי
סטס: גם אני
עומרי: אבל הפסקתי אחרי ההמלצה לחנויות בגדים אז אולי זה לא נחשב
נעה: אבל זה היה בפסקה השניה
עומרי: כן אבל זה היה גדול עלי לא הצלחתי להתמודד עם זה
סטס: גם עלי
ניר: גם עלי
עומרי: אבל הסתכלתי על התמונות
סטס: גם אני
ניר: גם אני
הבנתי שאני מאבדת את קהל הקוראים הגברי שלי, אבל עם זאת, מלכתחילה הוא לא ממש גדול. אז לבחורים שנקלעו לפה היום: אל דאגה, אין דיבורים על חנויות היום. מה יש? ציצים. ומלא תמונות מהממות.)
***
נתחיל בלי להתמהמה עם שיר מעולה שמצאתי במקרה ב8tracks האתר האהוב עלי בעולם אחרי פייסבוק.
***
טוב, לאן הגענו בסוף פרק א'? לצ׳יינה טאון. אז באחד מימי שבת נחגג ראש השנה הסיני והמופע המרכזי מן הסתם התרכז בצ׳יינה טאון. המוני אנשים עם עיניים מלוכסנות בדרגות שונות התרכזו בקנאל סטריט, סינים על משאיות א-לה מצעד הגאווה מנופפים כמו המלכה אליזבת ומברכים את הנוכחים בשנה טובה בשלל שפות. היה צפוף באופן בלתי נסבל שהזכיר לי למה אני מעדיפה לראות דברים בטלויזיה, אבל כשמצאתי את המקום שלי וביססתי טריטוריה על ידי נעיצת מבטים זדוניים בדוחפים, נזרכתי למה אני אוהבת לצאת מהבית לפעמים.
הייתה אוירה מגניבה, קונפטי עף באויר, הם הביאו את הדרקון האדום ולסיניות היו תחפושות של נסיכות. אה, ואכלנו קנולי אחר כך. טוני סופרנו, תראה מה עשית לי.
***
כמה ימים אחר כך סטס הגיע. זה היה מאוד מרגש, גם כי התגעגעתי אליו וגם כי הוא סוף סוף הסתפר ככה שהחשש שהוא יאריך שיער ויראה כמו פיוריו מהסופרנוס התבדה.
(פיוריו)
באותו ערב הלכנו לטייל בסנטרל פארק. היה קר מאוד ולבן מאוד, קנינו תה וקפה בסטארבאקס כדי להתחמם. התה שלי היה דוחה אבל הוא מילא את תפקידו נאמנה וחימם לי את הידיים. וגם הייתי קלישאה ניו יורקית שזה תמיד טוב כי אני גם ככה קלישאה אז לפחות להתאים לנוף המקומי.
סטס אכל דונאט ואני קינאתי בו אז הלכתי להתפנק במומה.
***
אחד הדברים שאני הכי אוהבת במוזיאונים זה לראות אנשים מסתכלים על אומנות. לפעמים אני עושה תצפיות: כמה זמן הם עומדים מול יצירה מסויימת? איזה פרצופים הם עושים? קוראים את הכיתוב שמודבק על הקיר?
מצלמים את היצירה, מצטלמים עם היצירה, אני מצלמת אותם.
מעלים לאינסטוש עם התגיות הנכונות, עושים צ'ק אין בפייסבוק. האמירה של להיות במוזיאון חשובה לא פחות מלהיות פיזית במוזיאון. ואני לא מדברת מתוך ביקורת או שיפוטיות. אני גם כזו, לגמרי. אם טרם הצצתם באינסטגרם שלי אתם מוזמנים לדפדף אחורה לראות אותי עושה פוזות בגוגנהיים, ולא שוכחת לתייג.
בפעם הקודמת שהייתי בניו יורק והלכתי למומה התרשמתי הרבה יותר מהתערוכות, הן גם עניינו אותי אישית. בביקור הזה התערוכות המתחלפות לא היו מעניינות במיוחד. התעניינתי יותר בתערוכת הצילום הקבועה. ראיתי הדפסות של צילומים שהחינוך הצילומי שלי מושתת עליהן, צילומים ששינו את תפיסת האומנות בכלל והצילום בפרט. צילומים שניתחנו בכיתה, צלמים שאני מכירה את הביוגרפיה שלהם בעל פה. זה היה מרגש, עד עכשיו הרגשתי רחוקה מהם. צילומים שצולמו בתחילת המאה הקודמת, ביבשת אחרת. ראיתי אותם רק ברפרודוקציות בינוניות, בספרי צילום. לראות אותם על הקיר נתן להם תוקף. כאילו: אוקיי, אז זה אמיתי. הם על קיר, הם לא מומצאים.
***
זה סתם מישהו ברחוב שהיה עליו אור יפה.
***
בשבת בבוקר סטס ואני לקחנו את עצמנו ונסענו לשוק בברוקלין. זו הייתה הפעם השניה שלי ומאוד מאוד רציתי שסטס יראה אותו גם.
קניתי: שתי צלחות פח מצוירות.
שלושה בתים מעץ שקשה לי להסביר מה הקטע שלהם בדיוק אבל תסמכו עלי שהם סוף.
עגילי קליפס לאמא שלי
סיכה מנצנצת של ישו
ספר מהמם ביופיו של איורי פרחים
ו... מצלמת פולארויד!!!!!
השוק מקורה, מקסים, כייפי. אני אוהבת בעיקר את הדוכנים עם הג'אנק, שצריך לפשפש ולפשפש בהם עד שהאוצרות מתגלים.
אחר כך אכלנו במסעדה מקסיקנית קטנה. לא זוכרת בדיוק מה זה היה שאכלנו, אבל בייסיקלי זה היה אורז מגולגל בלאפה. די מוזר.
No faith in Brooklyn- לא לגמרי סגורה על המשמעות כי לא ממש טרחתי אבל הקצב מגניב אז נא להאזין.
אני, טל, אמא ואדם בשנות ה-70. צולם בפולארויד
***
מאוד התרגשתי כשסטס בא. חוץ מפריז ולילה במדריד, אף פעם לא ממש טיילנו בעיר גדולה יחד. העיר נראתה לי מאוד רומנטית בחורף, האורות, הבניינים. הצהוב של המוניות והלבן של השלג, התחממנו אחד בשניה בסאבווי וכשהלכנו ברחוב שמתי את כפות הידיים שלי בכיסים שלו. גם ריגש אותי לחוות את העיר איתו, לטייל, להיכנס לחנויות, לאכול במסעדות קטנות.
וזה גם היה קצת כמו לחזור לפריז, להיות זרים שוב, שנינו עם ומול העיר.
***
עוד קצת תמונות וזהו.
את התמונה הזו צילם סטס והיא נורא יפה אז מגיע לו קרדיט. חבל שאותי הוא לא מצלם ככה.
זה היה החלק השני והאחרון של סאגת הרפתקאות נעה בניו יורק. כשחזרתי אנשים שאלו אותי איך אני, בהנחה שאני אהיה מרוסקת עכשיו כשחזרתי ממנהטן לרחביה, אבל אני חייבת להגיד ששמחתי לחזור. אני אוהבת את השגרה שלי, את הדירה, את האנשים שסביבי.
אני מרגישה שכל דבר שאני אגיד, כל דבר שאכתוב, כל שיר וכל תמונה מחוירים ביחס למה שאני מרגישה, ביחס לאהבה שלי לעיר, לחויה שהייתה לי. הכל נשמע רדוד ושטוח. אז תסלחו לי על זה, יש דברים שרק מרגישים. אבל הפילטרים בסגנון אורבן אאוטפיטרס בטוח עזרו לאוירה.
