Fall out girl

יום ההולדת שלי היה ביום ראשון. היה לי יום מהמם. סטס העיר אותי עם מיץ תפוזים, מאפים צרפתיים ונחשי גומי. טיילנו בעיר, ישבנו בכנסיית נוטרדם של ירושלים ואכלנו פלטת גבינות ושתינו מלא יין. אמא שלי באה לבקר, ובערב חברים הפתיעו אותי ביודלה. היה מושלם וקיבלתי כל כך הרבה אהבה, שכל מה שאני רוצה זה לתת אהבה בחזרה 3> 

אז תודה לכל המאחלים ולכל האוהבים.

**

אופיר ואני נסענו לקניון מלחה להביא דברים להפקה שצילמתי. נפגשנו בתחנת האוטובוס ואופיר הביאה נשנושים משונים. 

שאלתי: אופיר מה פשר כל הממתקים הלא מוכרים האלה?

היא אמרה: אני בוחנת את המוצרים של החברה הזאת.

אני: בתור מה?

אופיר: בתור שמנה. 

**

החורף הזה מאוד מאכזב. הוא כמו מתבגר עם מצבי רוח, חם מדי או שקר מדי ואני איכשהו אף פעם לא לבושה כמו שצריך. 

**

**

אני צריכה לכתוב פרו סמינריון, וזה מחריד. מחקרים אקדמאיים וקריאה באנגלית.

אני לא יודעת איך להתמודד עם זה אז במקום לחפש שאלת מחקר אני משוטטת שעות בפייסבוק ומשחקת את המשחק הבא:

מצאי את מי שנראה טוב ב2008. 

השיטה: נכנסת לפרופיל פייסבוק אקראי, נכנסת לתמונה האחרונה שהמשתמש תויג בה. הולכת שמאלה, כלומר אחורה ומגיעה לתמונה הראשונה שהוא אי פעם תויג בה בפייסבוק, וזה קרה בין 2007-2008 תלוי כמה מעודכן הוא היה אז. 

ממצאי המחקר: כולם נראו רע. 

השיטוט מעביר לי את הזמן באופן מדהים, זה כמו קסם. פתאום 12 בלילה ולא עשיתי כלום.

**

לא מזמן קניתי שמלה חדשה מזארה. הרבה זמן רציתי כזאת שמלה, לא מידי, עם שרוולים ארוכים. כשלבשתי אותה פעם ראשונה סטס אמר שאני נראית כמו הזונות בתקופה הויקטוריאנית. אמרתי לו שיש לו דימיון פורה והוא אמר מה קשור דימיון תראי ערוץ ההיסטוריה. 

 כשלבשתי אותה פעם ראשונה ליד אמא שלי היא הסתכלה עלי במבט מאוכזב ואמרה שאיבדתי את כל השיק שרכשתי בפריז. 

לי לא אכפת. אני אוהבת אותה, היא יפה לטעמי ומיוחדת, היא מגניבה ומהממת עם מגף וג׳קט. היא בוהו ולא מוגזמת.

בקיצור, אני גאה להכריז שאני ילדה גדולה ולא צריכה אישורים מהחבר שלי ומאמא שלי, והגיע הזמן באמת שזה יקרה.

**

צילמה אותי נעה קסטל המהממת (שגיא מהפוסטים האחרונים והיא פתחו לאחרונה בלוג מקסים שכדאי לכם לבקר בו), שהיא גם חברה טובה וגם צלמת מדהימה. כשהיא צילמה אותי היא שאלה, למה בעצם את לא עושה וידאו? עניתי שאני לא יודעת, ושבואי נעשה. 

אז היא צילמה צילומים מקסימים שערכתי לסרטון קטן. השיר נקרא  cet air la ומבצעת אותו april march.

שמלה ומגפיים מזארה

ג׳קט יד שניה מפריז

כובע מאנתרופולוג׳י 

שרשרת מחנות יד שניה ממצפה רמון

**

בשמחות ונשיקות

as cold as ice

או: פוסט שלג ירושלמי

אחרי הסופה המשוגעת של שנה שעברה, כולי הייתי אחוזת התרגשות וציפייה לסבב השלג של השנה. הלכתי לסופר, קניתי אוכל למקרה והשלג יחסום את הכניסה לבית ולא נוכל לעשות קניות, הקופאית הסבירה לי מה לעשות בשביל שלא יקפאו לי הברזים, הצטיידנו במלאי של חיקוי של כריות (בכל זאת, סטודנטים), התמקמנו מול הרדיאטור וחיכינו. ואם לא הייתי מתפכחת בטח הייתי מחכה עד שנה הבאה, כי שלג אמיתי לא היה פה. 

מה שכן היה זה קר בטירוף. הברכיים שלי התנוונו מחוסר שימוש, ישבתי על הספה מיום רביעי עד שבת צמודה לרדיאטור, מקציבה לעצמי שני פיפי ביום בשביל לא ללכת לשירותים.

(האמת. שהלכתי גם רחוב וחצי לבית של חברים, ועשינו מלחמת שלג, וטיילנו עם הכלבה ועשינו צילומי שלג ואפילו הייתי בעבודה)

**

(שיר שיש שלג בשם של הלהקה. שקלתי לשים את אס קולד אס אייס אבל הוא פשוט נוראי לטעמי)

**

יש לי השנה קורס דוקומנטרי. אם יש משהו שהייתי בטוחה שאני לא אוהב זה זה. אני מתחברת לדברים מאוד ספציפיים בז'אנר הדוקומנטרי ולא חשבתי שאמצא את עצמי בשיעור הזה עושה משהו שאני אוהבת. 

בדרך לחנות יד שניה של מונה מהבית שלי יש תחנה דלק במושב בני ציון, שתמיד כשעברתי שם הוקסמתי ממנה. היא  באמצע שום מקום, קטנה כזו עם 4 משאבות. הרגשתי במקום אחר, התחנה הזו לקחה אותי לדרום ארצות הברית, לרואד- טריפ בערבות, היה בה הבטחה להרפתקה. למרות שהיא עשר דקות בלחץ מהבית שלי. 

הפרוייקט שלי בקורס הוא על תחנות דלק, עוד לא לגמרי תימללתי את המשמעות שלו לגמרי, אני אפילו לא ממש בטוחה על מה אני מדברת. מה יש בתחנות הדלק שמושך אותי כל כך? יובל טבול הוא אחד המרצים במכללה, שהוא אפילו לא מרצה שלי אבל אנחנו מדברים על הפרוייקט שלי מדי פעם. הוא הפנה אותי לקרוא את הטרוטופיות של מישל פוקו. עוד לא קראתי את זה, רק מאמרים וסיכומים שלו.

העניין הוא שיש מקומות שהם טיימלס. שהזמן בהם הוא לא כרונולוגי או מתיישר לפי הזמן שבחוץ, כמו בתי מלון למשל. איך שהמקום מעביר אותנו פאזה, המשמעויות הסימבוליות והתרבותיות שקשורות אליו ושאי אפשר להתנתק מהן. 

נסעתי בתחילת השבוע לצלם תחנות דלק, אמא שלי ואני ניצלנו את הפרוייקט כדי לעשות טיול בארץ. היינו בעוטף עזה והיא הייתה חצי היסטרית עד שהגענו לבאר שבע, משם ירדנו למצפה רמון ועבר עלינו ערב קסום. יום למחרת עלינו דרך כביש 90 לים המלח ומשם הביתה. 

אני אכתוב פוסט מפורט על הטיול ועל הפרוייקט כשאבין יותר לאן אני הולכת ומה הכיוון שלי.

**

זה פשוט שיר יפהפיה וקליפ מקסים ואיפה שיש קקטוסים אני שבויה.

**

גיא המוכשר צילם אותי בשלג בגן העצמאות. 

מעיל וחולצה: זארה

מגפי רפתנים: קיבלתי במתנה מרעות שקנתה אותן בדקתלון, שהיא חנות הספורט הכי שווה באירופה

תיק: אלכסנדר וונג

אני אסיים עם תמונה שצילמתי בגן העצמאות בחורף שעבר, שהיה באמת מושלג 

בשמחות

שחור זה השחור החדש

היוש

קר לי מדי היום ליותר מדי מילים, אז נתחיל בשיר.

***

היום נדסקס קצת על הטוטאל לוק השחור. האמת שכשאני חושבת על זה, אז אין יותר מדי מה לומר. זה בעיקר מאוד קל ומאוד קלאסי.

אני לובשת:
צעיף פרווה סינטטית מזארה, שהוא כה כה נעים וגם גורם לי להרגיש עשירה
שמלה מזארה
חולצה שקופה מאיזה חנות בפריז
ג'קט שקיבלתי בעבודה בפריז ומעיל מh&m
נעליים של andre, גם מפריז.
תיק של אלכסנדר וונג נקנה במונה יד שניה


כמעט את כל מה שאני לובשת, כמו שדי ברור, קניתי בפריז ובאמת כשהתלבשתי בבוקר הרגשתי שחזרתי לימי החורף הקפואים שהיו לי שם. נהניתי לחזור ולהרגיש קצת פריזאית שוב, אפילו אם זה רק בדימיון שלי.

צילמה דנה טל אל המקסימה


***

אה וגם: כמה קר. כמה קר. כשצילמנו את הפוסט הזה שבוע שעבר עוד לא היה קר ברמות מחרידות, אני מוצאת את עצמי לא מסוגלת לזוז מטר ועם ברכיים כואבות בסוף היום כי הן היו מקופלות תחתי 200 שעות רצוף.
אני ממש חייבת לעשות יוגה, אני מרגישה שאתנוון תכף אם לא אעשה שינוי משמעותי בהרגלי התזוזה שלי.

***

ואפרופו פריז, הנה עמנואל אלט עורכת ווג פריז המהממת המונוכרומטית והמינימליסטית תמיד. מדגימה לנו איך עושים את הטוטאל לוק כשאת רזה, עשירה  ומקושרת. כמו כולנו.

***


ועוד משהו לסיום: היום מתחילה העונה החדשה של גירלזזז!! האור חזר לחיי

(למי שרוצה להתחיל להתאמן לקראת הפרימיירה)


***

יאלוש,
שיהיה לנו שבוע טוב וחם 

צעיפי ענק, או: הגזמות בקטע טוב

(אז בהמשך לפוסט הקודם בו אני מתלוננת על הקור המקפיא ועל זה שאני לא זזה מטר בלי הרדיאטור שלי.)

אוקיי, הרי אי אפשר באמת לשבת בבית במשך חודשיים שלמים, לראות שוב את בנות גילמור ולאכול פריכיות, נכון?

לא. אי אפשר. אז בלית ברירה מצאתי פתרון לימים המחרידים של שיא החורף בו הלחיים השמנמנות שלי מאיימות לנשור: אני לוקחת את השמיכה שלי איתי החוצה.

בהודו קניתי של ענק, שהתכסיתי איתו כשישבתי בדרמסאלה וחשבתי על החיים (בטח. תראו לי מישהו אחד שבאמת חשב על החיים בהודו ולא רק נהנה לספר שזה מה שהוא עשה). בישראל הוא משמש כצעיף אוברסייז ענק, שבמקרה הצורך הופך גם למכסה מפני הגשם וגם לשמיכה, כי בחוג לתקשורת צילומית במכללת הדסה לא שמעו על זה שהגיע החורף לירושלים והם ממשיכים לשים מזגן על כפור מוחלט, אז אני צריכה לשבת בשיעור רועדת עם הצעיף שלי כרוך סביבי כמו מומיה.

ובכן, אי אפשר שלא לשים לב לכמה מגניב ושיק צעיף אוברסייז. אני אוטומטית הופכת ל'לא מתאמצת שסובלת מקור ונהיות לה לחיים אדומות ועיניים בוהקות'. יש לי ארבעה כאלה, שאחד אמא שלי לקחה באופן מסתורי, ועוד שניים שנראים יותר מדי כמו שמיכות טלויזיה. אז נותרתי עם אחד, שהוא אמנם מהמם (וטכנית שייך לסטס, אבל מה ששלו שלי וכו') אך פחות נעים מהשאר ויש שיגידו קצת דוקר. אוקיי, אני דפנטלי יכולה להתמודד עם זה.

***

(אומרים שעוד מעט ירד שלג בירושלים. דנה ואני כבר עובדות על הגרסה שלנו לפרוזן.)

***

כמה השראות וגם ! לני קרביץ מוביל הטרנד שממש הגזים ולקח את שמיכת הטלויזיה שלו והוציא אותה מהקשרה.

ועוד כל מיני דברים שווים של חורף פה

Follow Noa's board Winter Outfits on Pinterest.

***

אז קבלו את המלצתי הכנה לרכשו צעיף אוברסייז ענק ומוגזם, כך תרגישו סופר מגניבות (מגניב זה האופנתי החדש) וגם יהיה לכן חם בקטע לא פרופורציונלי (פרופורציה זה אוברייטד).


אני לובשת: צעיף מהודו
חולצה של loft נקנתה במונה יד שניה
מכנסיים מh&m
תיק של מייקל קורס


צילמה דנה טל אל המהממת שיצאה איתי בגשם ובקור המקפיא של ירושלים וגם! החזיקה את המעיל תוך כדי הצילומים. כשיש כישרון אז יש כישרון.

***


זוכרות את קרייג דייויד? אז זה.

***


פסטישלג שמח שיבוא עלינו לטובה

נשיקות