שלום לבנות ולבנים אני לא זוכרת באיזו נקודה בחיים כתבתי את הפוסט האחרון, אז אני לא בטוחה באיזו נקודה להתחיל עכשיו.
הלימודים התחילו ואני לא בדיכאון קיומי וטוטאלי אז בינתיים הענינים מתקדמים כשורה, שזה פי מאתיים מיליון יותר טוב ממה שציפיתי.
**
לפני כמה שבועות כשסטס ואני חזרנו הביתה אחרי חודשים ארוכים שלא היינו בו ולכן הוא גם לא נוקה, עשינו ניקיון יסודי על גבול הocd המתקדם. הזזנו, מירקנו, זרקנו.
קירצפתי כל כך חזק שנקרעו לי הכפפות גומי הצהובות והאצבעות שלי שרפו ממסיר שומנים. הבגדים שלי הוכתמו בכתמים אדומים של אקונומיקה והשיער שלי הריח כמו מטליות ניקול לחיטוי, שסתם שתדעו מריחות די טוב.
השלב הסופי היה לסדר את כל בקבוקי האלכוהול שהעלו אבק מחוץ לבית שלנו. היו לנו יותר ממאה בקבוקי בירה, יין וערק. אל תשפטו אותנו, אלוכוהול זו דרך אחת להתמודד עם החיים. השופרסל נמצא די קרוב אלינו, אז הבאתי עגלה, חזרתי הביתה, העמסתי חמישים בקבוקים ויצאתי מלוכלכת וטובת לב מצויידת בעגלה עם בקבוקים מאובקים ומסריחים אל עבר השופרסל על מנת לקבל את ה15 שקל פיקדון. (ציפיתי לקבל איזה מיליון דולר, וזו הייתה אכזבה מרה).
מפה לשם, בעודי נלחמת עם העגלה ונראית בדיוק אבל בדיוק כאילו ניקיתי כל היום, עם כפכף חצי קרוע (זה היה יום המזל שלי) ושיער מדובלל ועגלה מלאה בבקבוקים ניגשה אלי מישהי ושאלה אם אני נעה מהבלוג.
(מה עוד? גם באתי לקנות מטליות לרצפה, הכרטיס אשראי שלי לא עבר כי הבאתי את הישן אז אמרתי לקופאית שתשמור לי כי אני מביאה בקבוקים לפקדון. תבינו לבד איך זה נראה)
אין, בקצב הזה אני אהרוס את כל המוניטין שאני כל כך מתאמצת לטפח פה.
כאילו זה בא לי בקלות.
*
טוב שזה לא השיר הכי מושלם לניקיון בעולם, וגם ללשיר בבית עם מלפפון ולדמיין שאת ביונסה.
*
ובפינת הפרוייקט שאני לא מאמינה שלא אני חשבתי עליו קודם- abandoned love, של peyton fulford. פרוייקט מושלם ומהמם, שאני לא בטוחה מה אני אוהבת בו יותר: את הצילום הרך והנוסטלגי, הטיפוגרפיה הילדותית, הצבעוניות או הטקסט. מה שבטוח זה שהחיים לא פיירים ועל כל הרעיונות הטובים כבר חשבו.
ועוד דבר: למשפט הראשון יש לי ערך רגשי מיוחד, סטס תמיד אומר לי את זה. אמנם בניסוח קצת שונה, ובטוח שבטונים קצת אחרים (תעזבי אותי!! לא הכל תמיד בזמן שלךך!!!!!!!!!!!!!!!) אבל זה משפט שממש לקוח מהחיים שלי. אני הכי אוהבת שהאומנות משקפת את החיים.
*
והנה אני לבושה בשחור, כי אמרו לי שזה מרזה וקולט חום. גיא ההורס צילם אותי, ושחור זה משהו שאי אפשר לטעות איתו ואתם מוזמנים ומוזמנות לנסות.
יאללה, בשמחות ובנשיקות
