אחרי הפוסט האחרון רבות וטובות פנו אלי וביקשו לראות את מטבח בית הברביות שעשיתי בבית. אז בינתיים אני לא יכולה לצלם תמונות טובות כי המטבח שלנו נראה כמו בית ברביות אחרי מסיבת אסיד וסטס ואני משחקים במשחק ההתשה של מי ישטוף את הכלים קודם. ברגע שסטס ישבר ויעשה סדר בחורבת הברביות אצלם ואפרסם את יצירת המופת הפסטלית שלי.
***
כשמגיע הקיץ קשה לי יותר ויותר לגור בירושלים ולא במקום שלא רחוק שמונים אלף קילומטר מהים. אנשים שלא גדלו בקרבה לים לא מבינים את הצורך הזה לחיות לידו, מי שלא הבריז כל שנות התיכון והחטיבה שלהם ולקח קו 29 לחופי הרצליה (בקיץ ובחורף) לא יבין את הסבל בלגור בירושלים וכשיש יום חם להישאר בבית.
all_i_wanna_do_is#
summer_goals#
***
לירושלמים יש מעיינות, לסטודנטים ירושלמים מסכנים בלי אוטו יש את גן סאקר. גיליתי לאחרונה שגן סאקר הוא מקום די קול, הסנטראל פארק של ירושלים, ואני אומרת את זה בלי טיפת ציניות.
בשבת בצהריים הוא מלא במשפחות שעושות פיקניק, גימלאים בהליכות, היפסטרים שהולכים על חבלים, קבוצות של הודים שמשחקים קריקט (קריקט?), דושים בלי חולצה שמשחקים כדורגל, כוסיות שעושות פילאטיס, ובאנשי הפריזבי.
לאחרונה נהייתי בחורת פריזבי (לא\ למרבה הפלא אני לא בקבוצות הכוסיות והפילאטיס) ובאחת השבתות החמות בירושלים הלכנו לשחק פריזבי בגן. מסתבר שאני ממש טובה (בלתפוס) ושם המגרש שלי היה קרייזי נעה, בעיקר כי נפלתי והסתערתי על הפריזבי בקטע אפי.
יום אחרי הייתי מכוסה שפשופים בברכיים כמו ילדה בכיתה ג׳ שנפלה מהאופניים.
דימוי לקרייזי נעה בפעולה:
***
גיא ואני הלכנו לשתות קפה ולאכול דברים משמינים בקפה עלמה המושלם בגן העצמאות בירושלים. אמרתי לגיא שזה לא בסדר ושאני מזניחה את הבלוג ושזה באשמתו אז שיביא מצלמה כי אנחנו מצלמים פוסט.
גיא טרק לי את הטלפון בפנים ובסוף אני הבאתי מצלמה, אבל הוא כרגיל צילם והיה לנו כיף וטעים ועשיתי תמונות לאינסטגרם שזה חשוב.
(כמובן שבגלל שהרסנו את כדור הארץ מזג האויר מתנקם בנו בצורה הכי נוראית ומשתבש לו ככה שאני אף פעם לא לבושה כמו שצריך: או שאני קופאת או שאני נמסה.
הפתרון הידוע מראש הוא ללבוש משהו קל ולשים ג׳קט ג׳ינס בתיק, כאילו לא מספיק כבד לי.)
אני לובשת ג׳קט ג׳ינס מחנות יד שניה בפריז
שמלה של h&m שגורפת ים מחמאות מזרים מוחלטים ברחוב
סנדלים מoysho החנות המושלמת בעולם שחייבת לעשות עליה ומהר
נשיקות ובשמחות
