כבר תקופה די ארוכה שאני חמה על כיסויי ראש. יש כמה נשים שעובדות במכללה והן הולכות עם כיסויי ראש כאלה מגניבים, שמתחשק לי לחזור בתשובה ולהתחתן בשביל שיקנו לי כאלה גם.
(פתאום אני נזכרת שבתקופה של אחרי הלימודים- לפני הצבא הייתה מסתובבת עם מטפחת מנומרת מלופפת לי סביב הראש ולובשת שמלת סטרפלס שחורה וקצרה מהיינס. אבל עניין המטפחת היה מתאפשר רק כשהייתי נוסעת לתל אביב כי בכפר סבא זה פשוט נראה מוזר מדי. הייתי בטוחה שאני הבחורה הכי מגניבה שאי פעם דרכה על אדמת תל אביב).
*
לפני יומיים רומי חברתי שלחה לי קישור לכתבה בעיתון טיים אאוט שחשבה שתעניין אותי. את הכתבה פחות אהבתי כי הרגשתי שהיא מתנשאת, אבל נחשפתי לחבורה מגניבה שהחדירה בי מוזה.
המיפסטרז, הלא הם המוסלמים ההיפסטרים (לא בא לי להגדיר אותם, כי אני לא יודעת איך הם מגדירים את עצמם).
הם צלמו והעלו לרשת סרטון הורס שעשוי מעולה. לי זה נתן פרספקטיבה חדשה לגמרי על נשים בחברות דתיות, על הכוח שלהן ועל היכולות להגיע לביטוי עצמי דרך אופנה. הנשים שמצולמות בעלות חוש סטייל פשוט משובח, כלל לא היפסטרי סמרטוטי תל אביבי שכזה (יסלחו לי היפסטרים תל אביבים, אבל אני לא מתחברת). עפתי בעיקר על האקססוריז, אבל הכי- על הגישה. איזו נון שלנטיות, קלילות, חופשיות. פשוט נראה שכיף להן. ככה צריך לעשות קליפ.
ויש כמובן את הנשים האירניות. הלואי והייתי יכולה להיראות ככה. אף פעם לא מצליח לי. התמונות לקוחות מתוך כתבה בטהארן טיימז, על נשים באיראן שעטופות בסטייל. אני אוהבת בעיקר את הצבעוניות. כשהייתי ממש קטנה ראיתי עם בת דודה שלי ערוץ 6, ויעל בר זוהר לבשה משהו ממש צבעוני. בת דודה שלי הזהירה אותי כתגובה: "אף פעם אל תלבשי יותר מדי צבעים ביחד". אז לא לבשתי, עד שנגמלתי מזה. גם היום אני לא מצליחה לשלב יותר מדי צבעים, לצערי.
אני חייבת להשתחרר מאותו יום ומהאיסור על שם יעל בר זוהר.
*
החשיפה לתמונות האלה גרמה לי לחשוב קצת על שחרור האישה. האם אישה שלובשת כיסוי ראש פחות חופשיה ממני, שחיה בתרבות מערבית ולא שמרנית ויכולה ללבוש מה שאני רוצה (ובעיקר לא ללבוש)? אני חושבת שנשים בחברה לא שמרנית כבולות אולי ללא פחות כללים מנשים בחברות דתיות.
*
אז היה לי קרייב רציני לכיסויי ראש. חיכיתי שסטס לא יהיה בבית כי צפיתי את התגובה שלו ("את חוזרת בתשובהההה?????"). אז לא, אבל אני מתכסה קצת, מה קרה.
כיסוי הראש הוא צעיף מהמם שאמא של סטס הביאה לי ליום ההולדת, עמדתי שעה מול המראה וניסיתי להעתיק את כיסויי הראש של הנשים הדתיות במכללה. טיוטוריאל בפוסט הבא.
הגלביה מהודו. מילה על גלביות: מושלם. קודם כל מגניב. אחר כך נוח. ואז שוב פעם מגניב. גלביות כל כך יקרות בארץ, שאני ממש מצטערת שלא הבאתי עוד איזה 4 ממנאלי.
הג'קט והעגילים מהודו.
הטבעת והחגורה מחנות יד שניה חנות שהיא בית, בירושלים.
נעלי קרטון הביצוע שיעשו לי ורידים בסוף- של סטיב מאדן.
אודם של שאנל.
*
ונסיים בשיר על בנים של כמרים, שלא נקפח את הנוצריות בפוסט הרב תרבותי הזה.
