או: פוסט שלג ירושלמי
אחרי הסופה המשוגעת של שנה שעברה, כולי הייתי אחוזת התרגשות וציפייה לסבב השלג של השנה. הלכתי לסופר, קניתי אוכל למקרה והשלג יחסום את הכניסה לבית ולא נוכל לעשות קניות, הקופאית הסבירה לי מה לעשות בשביל שלא יקפאו לי הברזים, הצטיידנו במלאי של חיקוי של כריות (בכל זאת, סטודנטים), התמקמנו מול הרדיאטור וחיכינו. ואם לא הייתי מתפכחת בטח הייתי מחכה עד שנה הבאה, כי שלג אמיתי לא היה פה.
מה שכן היה זה קר בטירוף. הברכיים שלי התנוונו מחוסר שימוש, ישבתי על הספה מיום רביעי עד שבת צמודה לרדיאטור, מקציבה לעצמי שני פיפי ביום בשביל לא ללכת לשירותים.
(האמת. שהלכתי גם רחוב וחצי לבית של חברים, ועשינו מלחמת שלג, וטיילנו עם הכלבה ועשינו צילומי שלג ואפילו הייתי בעבודה)
**
(שיר שיש שלג בשם של הלהקה. שקלתי לשים את אס קולד אס אייס אבל הוא פשוט נוראי לטעמי)
**
יש לי השנה קורס דוקומנטרי. אם יש משהו שהייתי בטוחה שאני לא אוהב זה זה. אני מתחברת לדברים מאוד ספציפיים בז'אנר הדוקומנטרי ולא חשבתי שאמצא את עצמי בשיעור הזה עושה משהו שאני אוהבת.
בדרך לחנות יד שניה של מונה מהבית שלי יש תחנה דלק במושב בני ציון, שתמיד כשעברתי שם הוקסמתי ממנה. היא באמצע שום מקום, קטנה כזו עם 4 משאבות. הרגשתי במקום אחר, התחנה הזו לקחה אותי לדרום ארצות הברית, לרואד- טריפ בערבות, היה בה הבטחה להרפתקה. למרות שהיא עשר דקות בלחץ מהבית שלי.
הפרוייקט שלי בקורס הוא על תחנות דלק, עוד לא לגמרי תימללתי את המשמעות שלו לגמרי, אני אפילו לא ממש בטוחה על מה אני מדברת. מה יש בתחנות הדלק שמושך אותי כל כך? יובל טבול הוא אחד המרצים במכללה, שהוא אפילו לא מרצה שלי אבל אנחנו מדברים על הפרוייקט שלי מדי פעם. הוא הפנה אותי לקרוא את הטרוטופיות של מישל פוקו. עוד לא קראתי את זה, רק מאמרים וסיכומים שלו.
העניין הוא שיש מקומות שהם טיימלס. שהזמן בהם הוא לא כרונולוגי או מתיישר לפי הזמן שבחוץ, כמו בתי מלון למשל. איך שהמקום מעביר אותנו פאזה, המשמעויות הסימבוליות והתרבותיות שקשורות אליו ושאי אפשר להתנתק מהן.
נסעתי בתחילת השבוע לצלם תחנות דלק, אמא שלי ואני ניצלנו את הפרוייקט כדי לעשות טיול בארץ. היינו בעוטף עזה והיא הייתה חצי היסטרית עד שהגענו לבאר שבע, משם ירדנו למצפה רמון ועבר עלינו ערב קסום. יום למחרת עלינו דרך כביש 90 לים המלח ומשם הביתה.
אני אכתוב פוסט מפורט על הטיול ועל הפרוייקט כשאבין יותר לאן אני הולכת ומה הכיוון שלי.
**
זה פשוט שיר יפהפיה וקליפ מקסים ואיפה שיש קקטוסים אני שבויה.
**
גיא המוכשר צילם אותי בשלג בגן העצמאות.
מעיל וחולצה: זארה
מגפי רפתנים: קיבלתי במתנה מרעות שקנתה אותן בדקתלון, שהיא חנות הספורט הכי שווה באירופה
תיק: אלכסנדר וונג
אני אסיים עם תמונה שצילמתי בגן העצמאות בחורף שעבר, שהיה באמת מושלג
בשמחות
