im a grown women, i can do whatever i want

או: פוסט יום הולדת

שלום לכל הבנות והבנים, גדלתי בשנה. אני בת 26, ואני מרגישה שזה הגיל שאני צריכה להוריד לעצמי  שלוש שנים כששואלים אותי בת כמה אני.

(היי, בת כמה את?

אני? 23. כמעט.)

(ועוד משהו: מי כבר שואל בת כמה את? שנים שלא שאלו אותי את זה.)

***

את יום ההולדת שלי חגגתי עם אמא שלי, סטס וחברים טובים. בשישי היינו בשוק הפשפשים, שזו חויה מרעננת בפני עצמה לצאת מקו ירושלים- כפר סבא ולראות איך אנשים שהם לא: 1. דוסים (או) 2. בורגנים חיים. כבר ממש שכחתי שיש עוד סוגים של אנשים. ישבנו לאכול עם בולה ומאי וגילינו שמערכות היחסים שלנו הן אותו דבר בדיוק.

*

המסורת אצלנו בבית היא להעיר את החוגג עם עוגה, נרות, בלונים ושירים ואז לאכול כולם ארוחת בוקר. יש לי תמונות מכל שנה בבקרי יום הולדת בהם אני קמה הפוכה, עם איפור שלא הורדתי, סווטשירט ענק (כי חורף) ועיניים נפוחות. אבולוציית הקימה משינה הפרטית שלי. אני אעשה מזה מצגת ואעלה לסטטוסים מצייצים (או: שפספסתי את ההזדמנות).

***

אכלנו אצל דודה שלי טובה בשישי בערב שורבה. שורבה היה המאכל הכי האהוב על אבא שלי, ואני ירשתי ממנו את האהבה הבלתי מתפשרת לעגבניות. אני יכולה לאכול אותן כמו תפוחים. כל דבר שבא עם עגבניות אני אוהבת, ומרק שורבה, שהוא מרק עגבניות חמוץ עם אורז מבחינתי הוא הטופ.

הקאצ׳: קראתי ספר על דיאטות (אחד מיני רבים) על ׳איך לאכול לפי סוג הדם שלי׳. אני כרגע ממש לא זוכרת מה סוג הדם שלי, אבל בזמנו ידעתי והיה כתוב בספר שעגבניות זה לא טוב לי.

מה זה. השטויות האלה. הירק היחיד שאני ממש ממש אוהבת והוא מנצח אפילו פחמימות (לפעמים. לעיתים נדירות, אבל אני בטוחה שזה קרה פעם). אז גם אותו לקחת ממני? ממש לא. זנחתי את הספר וחזרתי לעגבניות ולפחמימות שלי.

(אבל: אני מכינה סלט מלפפונים סוף. קולפים אותם עם מכשיר מיוחד שחותך אותם לרצועות, שמים סויה וקצת טריאקי ושומשום. יופי של סלט.)

***

אני בחורה מבוגרת, אני יכולה לעשות מה שאני רוצה. (ביונסה/ גב׳ קרטר)

שזה קטע. מה אני כבר יכולה לרצות לעשות? אני נורא רוצה לרצות לעשות דברים הרפתקניים, לחיות על הקצה, לאכול את החיים. אבל איפה אני ואיפה זה.

אני כאילו גדולה כבר אבל ממש לא מנצלת את זה. מה הקטע? שמישהו יסביר לי.

אני צריכה לעשות רשימה של הדברים שאני יכולה לעשות כי אני כבר גדולה, לעשות אותם ואז להרגיש בשליטה על החיים ושאני סוחטת ומנצלת אותם עד תום. למשל:

1. (כל מה שקשור לבנים הוא לא רלוונטי אז זה מוריד לי מלא אופציות מהרשימה).

3.

4.

אין לי רעיונות יותר. מיסיס קרטר, את משקרת. הקטע בהיות גדולה זה לא לעשות מה שאת רוצה, זה להיות חייבת לעשות דברים שאת לא רוצה. ביי ביונסה, אבד לי האמון בך. אני הולכת לשטוף כלים.

במחשבה שניה: כשהיו אצלנו חברים בשבת בערב שתיתי ממש ממש ממש מלא יין, מה שאני עושה פעם באף פעם. זה נקרא להיות גדולה ולעשות מה שאני רוצה? להיות שתויה ומצחיקה זה עדיין מגניב?

***

כמה תמונות מיום ההולדת

הברכה של זהר אופיר ניר ויויאן (אוולין) ואוליביה. יש לנו הרבה חיות בחבורה.

***

סיפור מצחיק לסיום:

ביום חמישי שעבר הייתי חייבת ללכת לדואר לשלוח דואר רשום. הלכתי לדואר המרכזי בירושלים שנמצא ברחוב יפו, כי הוא קרוב למכללה שלי ומשם הייתי צריכה לנסוע לשוק בשביל לקחת טרמפ הביתה עם אדוה. 

הדואר המרכזי ברחוב יפו הוא מקום שאפילו השטן לא ברא. הגעתי והיו לפני מאה, לא פחות ואני ממש לא מגזימה, אבל מאה אנשים. שאלתי את הבחורצ'יק בכניסה אם אפשר לקנות פה מעטפה והוא אמר שלא, אבל שאני אלך לדואר בעירייה וששם הסניף פחות עמוס ושגם אפשר לקנות מעטפה. אמרתי לו תודה יפה ויצאתי, בגשם, לסניף השני.

מייק אה לונג סטורי שורט (האמת שההקדמה הזו היא סופר מיותרת, אפילו לא קצת קשורה לסיפור, אבל כבר התחלתי ונשאבתי לסיפור) שלחתי את הדואר הרשום שלי, זו הייתה חויה מרנינה ומרתקת. כשסיימתי היה גשם זלעפות, היה לי 50 דקות עד לטרמפ ושום דבר לעשות. אז ישבתי מחוץ לבניין העירייה, הוצאתי את ארוחת הצהריים שלי לאותו יום, הלא היא ספגטי פסטו לא מוצלח במיוחד, וישבתי על רמפה כזו עם האוזניות הענקיות על האוזניים והיה לי קר ולא כיף. 

פתאום עברה מישהי, שעצרה והסתכלה עלי. הסתכלתי עליה בחזרה כשמלא ספגטי יוצא לי מהפה כי הייתי באמצע הביס. היא הסכלה עלי עוד,  אז לעסתי את מה שהיה לי בפה וניסיתי לעשות משהו עם הספגטי הארוך הזה שלא נגמר, הורדתי את האוזניות ונראיתי כמו מישהי שלא יכולה לקשור את השרוכים של עצמה.  

מפה לשם, היא שאלה אותי אם אני נעה מכבי. אמרתי שכן, והיא ממש התנצלהעל עניין הביס (ממש הסתבכתי עם זה. הייתי מביכה) ואמרה שהיא קוראת את הבלוג שלי.

ווואוווו איזה כיףףף ! זה היה הכי מרגש בעולם. גם: שהיא זיהתה אותי וגם: שמישהו חוץ מהחברות שלי וסטס קורא את הבלוג! 

הבעיה: זה לא אמור היה להיות ככה. אני אמורה להיות:

1. במקום מגניב

2. נון שלנטית

3. בלי. מלא. מלא. פסטו. בשיניים ובטוח לא אוכלת מקופסאת פלסטיק מחוץ לביניין העירייה אחרי שהגשם עשה לי ים שוונצים בשיער ובאופן כללי נראיתי מחריד ברמות.

4. (לפחות הייתי לבושה יפה).

בקיצור (קצר זה כבר לא יהיה) הסיטואציה הייתה מאוד מצחיקה ובעיקר משמחת, ומרוב שהייתי מובכת אפילו לא שאלתי אותה לשמה. אז אני פונה אליך עכשיו! אני מתנצלת על חוסר ההתעניינות שלי, פחדתי לדבר בגלל הפסטו ובאופן כללי הייתי די בהלם שמישהי זיהתה אותי. עשית לי את היום, ובכלל את היומולדת ואת החיים גם. 

***

אני מנצלת את יום ההולדת שלי לאחל לכולנו בריאות ואהבה, ושלום עולמי

נשיקות