היה יום כל כך מקסים היום בחוץ. חמים אם לא עומדים בצל, שמיים כחולים ושמש לא מסנוורת. אנחנו היינו בבית כל היום ולמדנו.
אני ממש לא מצליחה ללמוד. כל כך הרבה פיתויים והסחות מסביב. אני מתחילה להרגיש שאין לי יכולות ריכוז ושקצת נשחקתי בקצוות. אולי בכיתה י"ב הייתי חכמה יותר משאני היום.
וסטס ואני היינו מבואסים קצת. שמעתי מוזיקה בצרפתית, שוטטתי ברשת, קראתי כמה דפים על מדיה חדשים, אכלתי עוגיות, בזבזתי זמן והרגשתי אשמה וחסרת ביטחון.
ועכשיו כבר ערב, ויש מין הרגשה מוזרה כזו. לפני כמה שעות כשהתחלתי לכתוב את הפוסט (אני איטית) השמיים התחילו להתדמדם ונפלה עלי עצבות של לפנות ערב לפנות שבת לפנות מבחן, לפנות החיים האמיתיים שאני מרגישה לא מוכנה אליהם.
זו ההרגשה שלי:
*
כמה תמונות; בגלל ההישארות. הגעגוע. הכמיהה.
את כולן צילמתי בתקופות שונות, בתחושות דומות.
ופלייליסט לסיום כמיטב המסורת
נשיקות
