‏הצגת רשומות עם תוויות מארק ג'ייקובס. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מארק ג'ייקובס. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 4 בינואר 2015

ערב השנה החדשה, החלטות וסיכומים ! או: כן, בטח.



אני לא שונאת הרבה דברים (למרות שאני אומרת שכן, אבל זה סתם חלק מהפאסון שלי), אבל אני שונאת סיכומי שנה והתחלות לשנה החדשה. כל מה שאני מחליטה לא קורה ואז אני צריכה לתת על זה את הדין בסיכום השנה, אז בשביל מה לטרוח?

ובכל זאת, אפתח את הפוסט עם ההחלטות שלי בסגנון נעה לשנה החדשה:

1. אני אהיה רזה. השנה זו השנה שלי השנה זה יקרה! (לפני איזה חודש סטס אמר לי: 'מאמי, את בחיים לא תהיי רזה. כדאי שתפסיקי להתענות מזה.' זה כאילו היה בקטע הכי חמוד בעולם, של תאהבי את עצמך כמו שאת ותקבלי את עצמך ועוד בולשיט שאף אחד לא באמת רוצה לשמוע. אבל סירייסלי? סטס. סירייסלי).

2. השנה אני אהיה צלמת מהממת ומפורסמת ויהיו לי מיליון עוקבים באינסטוש ואני אהיה הבאה שתשבור את האינטרנט אחרי קים קרדשיאן וחן טל. 

3. השנה אני אהיה חכמה ואקרא יותר ספרים. ולא, אחיות קיץ של ג'ודי בלום זה לא נחשב. 

4. השנה אני אהיה נאמנה לעצמי, אפסיק להעמיד פנים ואכיר במגבלות שלי וביכולות שלי ולא אנסה אפילו להתקרב למטבח או להעמיד פנים שאני אוהבת את זה. אני שונאת את המטבח, אני מתקרבת למקרר רק בשביל להוציא גלידה מהפריזר (ע"ע סעיף 1).

5. זהו אין לי יותר דרישות מעצמי. כולי תקוה שסטס יתמודד עם סעיף 4.


***


השנה אהיה סופרמודל




***


אז אם תשאלו אותי, ערב השנה החדשה זה היום הכי סחי בשנה והכי ליים לצאת בו. אז בהתאם לתובנה הזו סטס ואני נשארנו בבית, הזמנו פיצה וסיימנו את העונה השניה של בית הקלפים (מישהו שם לב לדפוס חוזר?).
כאילו, מה כיף בלצאת עם כל עם ישראל, כשברחובות טווח הגילאים הממוצע הוא בין 15-17?
חוץ מזה, שאני החלטתי מזמן: למסיבות שאין בהן את המוזיקה שאני אוהבת אני לא יוצאת.
העמדתי פנים לערב אחד לפני שנתיים שאני אוהבת מוזיקה אחרת, כשסטס לקח אותי למסיבת טראנס לפגוש את החברים שלו. מי לוקח את החברה שלו למסיבת טראנס לפגוש את החברים שלו בפעם הראשונה? ועוד אותי. אבל פה זה נגמר, כל הבום בום בום בראש שלי גומר אותי. למסיבות הבאות שלחתי איגרת עם דיסק של ריקי מרטין, שילמדו מוזיקה טובה מהי.



(למסיבות עם מוזיקה כזו אני מוכנה ללכת. ואם אתם חושבים על לדלג על השיר הזה אז תחשבו שוב.)




***


הקור המקפיא הזה משתק אותי לגמרי. אני לא יכולה לזוז מהרדיאטור, אני אפילו לוקחת אותו איתי לשירותים. מה אנשים עושים בסקנדינביות??
אה נכון, הם מתאבדים.  


***


נקודה כמעט אחרונה לקראת חזרתה של הסדרה המופלאה מכל, גירלז. 
אז עלתה בינינו שאלה, מי את מגירלז?
ברגע שהכרזתי שאני ג'סה אופיר וזהר ממש כעסו עלי. 
"את לא ג'סה, שכבת עם פחות מדי בנים."
"את לא ג'סה, יש לך חבר כבר מלא זמן." 
מה שהן לא אמרו זה: "את לא ג'סה, את לא מספיק שווה!!!"

אמרתי: "אוקיי אני לא ג'סה." (בלב חשבתי: 'חברות מגעילות מה קשה לפרגן לי בג'סה').
אופיר אמרה: "את מארני." 
חשבתי: 'מארני?? אני מארני את שפויה?? את מארני!!'
אמרתי: "אני ריי. הכי שווה להיות ריי."
אז הן הסכימו כי ריי לא מערער על המעמד שלהן. 


***


ואחרון חביב: אני רוצה להיות גם מארק ג'ייקובס יורגן טלר וסופיה קופולה ביי.




***

וגם נעה מכבי למארק ג'ייקובס



****


שתהיה לנו שנה טובה ושנחיה לה וידה לוקה



יום שלישי, 3 בדצמבר 2013

אני חולה, מצוננת ועם אף אדום. או: תחזירו לי את הפיג׳מה שלי.

אתמול קמתי מצוננת. כל הגוף שלי כאב, הייתה לי מועקה בחזה, לא יכולתי לנשום מהאף ולא הפסקתי להשתעל. כל מה שרציתי, אבל באמת פסגת שאיפותי, הייתה לצאת מהבית עם הפיג׳מה החמימה שלי. הפיג׳מה שלי מורכבת ממכנסיים מפוספסים בכחול-סגול שבן דוד שלי הביא לפני 7 שנים מבוליביה, חולצת טריקו של סטס וגרביים. החלום שלי היה לשים נעליים ולצאת ככה לבית הספר.
בפועל לבשתי טרנינג שחור שמתחזה להיות משהו אחר, חולצת שקר כלשהו וז'קט עור. ונעלי בובה. מיותר לציין שנראתי כאילו קמתי מהמיטה, אבל נוח זה ממש לא היה וכלל וכלל לא הרגשתי בפיג׳מה. לצערי.

כי יש איזה פעם או פעמיים בשנה זכות נרכשת לצאת ככה מהבית. פעם בשנה! מה קרה? מותר להיות חולים ומצוננים ולהיראות כמו סחבה עם שתי רגליים ואף אדום ונוזל.

וחוץ מזה, שהמראה הפיג׳מתי די מגניב. משדר קוליות. מרזה. לא חייבים להיות חולים בשביל

הנה כמה מראות פיג׳מתיים שעושים לי נוח ונעים בלב.


 מפה


 גיבורי הילדות שלי


 פטי סמית׳




וכמה אאוטיפיטים לסיום שהרכבתי לבד. בפוטושופ. כן, אני משתפרת.
מכנסיים: מרמלדה מרקט 
נעליים:  keds. נעלי קדס הם אהבתי הראשונה. כשהייתי קטנה דודה שלי הייתה קונה לי חיקוי שלהם עם באגס באני רקום עליהם. מאז הם הופיעו בפסקול של חיי בסרט ריקוד מושחת, ואני לא הפסקתי להעריץ את הפשטות והעדינות שלהם.
חולצה: של סינים מפה. אני מאוהבת בסווטשירטים עם אוזניים וחייבת להזמין לי איזה אחד באיכות ירודה שיתפורר לי אחרי יומיים מאיביי.
תיק: april showers
טישיו: kleenex. אין על קלינקס. סטס טוען שהם עשויים מזהב ושיש להם כוחות קסם.

תיק: master piece
מכנסיים: היינס. יש לנו שכן, שגיא. כשעוד הייתה לנו טלויזיה שמחוברת למשהו בבית הוא היה מגיע אלינו לראות הבורר עם סטס. תמיד הוא היה מגיע, מדוגם כולו בהיינס. פוכי כזה. הכל נראה כזה נעים שרציתי להיזרק עליו ולהתכרבל לו בקפוצ׳ון. היינו בחנות יד שניה לא מזמן, ראינו קפוצ׳ון צהוב של היינס. סטס אמר לי לקנות, אבל אין. פיג׳מה זה לא משהו שאפשר לקנות בחנות יד שניה.
חולצה: sophia webster. וואו. יש שידרוג יותר מגניב, צבעוני ומשמח מזה לסווטשירט?
נעליים: converse all star
טישיו: kleenex



טייץ: היינס.
תיק: marc by marc jacobs
משקפי שמש: dolce gabbana. קצת שמחה ליום האפור הזה שהרכבתי.
נעליים: tom's. זהב, זהב, זהב. אני חצי עירקית. זה עובר לנו בדם.
חולצה אפורה: acne



 צירפתי את השיר המדהים hide and seek של imogen heap, כי בפעם הראשונה ששמעתי אותו נסעתי בכביש בין עירוני חזרה הביתה. משום מה, אלוהים יודע למה כי אני בטוח לא, האזנתי ל88fm. פתאום ניגנו את השיר הזה, והרגע הזה, באמצע הלילה באוטו, ששמעתי את השיר הזה לראשונה כנראה היה הסיבה לכך שהתחנה הזו קיימת (אני לא מצליחה למצוא סיבות אחרות, אולי רק בשביל להרדים נהגים עם מוזיקת ג׳אז). לא יכולתי לכתוב באמצע הנהיגה באיילון, אז שיננתי לעצמי את השורות שזכרתי מתוך השיר, בשביל להגיע הביתה ולמצוא אותו. אז, בזמנו, חשבתי שזה ׳מתחבאת וחולה׳, ולא ׳מחבואים׳. דמיינתי לעצמי בחורה, מתחבאת מעצמה, מצוננת, עיניים אדומות. מתחת לשמיכה. 



נשיקות
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...