היוש היוש,
לאחרונה אני בעיקר עובדת ורואה האנטומיה של גריי, מה שמשאיר לי מעט מאוד זמן להתעסק בדברים אחרים. כמו להתלבש. לכן אם תתפסו אותי ברחוב לובשת סחבות על גבי סמרטוטים, דעו שיש לי תירוץ, והתירוץ הוא דרק. דרק שפרד.
סטס ואני חזרנו לונציה (AKA הביצה הגדולה ביקום). כמובן שירד מבול לקבל את פנינו וכמובן שהיה חם כמו שחם באמצע אוגוסט. אבל אנחנו לא מתלוננים, היו סיילים בH&M וקניתי נעלי עקב חד פעמיות לחתונה בעשרים וחמישה שקלים. אני יודעת, אני נגד צרכנות H&M. אבל על נעלי עקב אני לא יכולה להוציא הרבה כסף כי אני בדרך כלל מאבדת אותן כשאני עוברת להויאנס אחרי חצי שעה של נעילה ועינוי.
ביקשתי מסטס לצלם אותי, בהתחלה הוא לא רצה ואז אמרתי לו שממש כדאי לו, אם הוא יודע למה אני מתכוונת...
(והתכוונתי לזה שאני אקרא את כל הספויילרים של משחקי הכס בויקיפדיה ואהרוס לו את הסדרה. זה נשק נפלא, קחו המלצה ממני). אז הוא צילם, והאמת שהוא צלם די טוב חוץ מזה שהוא לא הפסיק להתלונן שהיתושים אוכלים אותו, אבל מה לא עושים למען האומנות (ולמען סצינות העירום של קאליסי).
אז יצאנו לצלם,
אני לובשת שמלה של טומי הילפיגר שקניתי בניו יורק והיא עלתה פחות משמלה בזארה,
ג'קט ג'ינס מחנות היד שניה של קאמל שהיתה מול הבית שלי בפריז (מאחורה כתוב עליו school is a drag וזה רשמית הופך אותו לג'קט הכי מגניב בעולם).
סניקרס ורודות וחדשות שעלו לי 35 שקלים, מחנות/ מחסן היד השניה הכי קול בקיבוץ העוגן.
יש שם הכל, בעיקר וינטג' אמיתי של כלים ומכשירים ארץ- ישראליים ישנים מאוד, ספרים מעולים מעולים (3 ב40, קניתי את קורות הציפור המכנית, עד שיום אחד המופלא של שמי זרחין ואת הספר מתילדה, שהוא קלאסיקה), תמונות, כלי בית, מבחר מפגר של תקליטים, וכמובן כמובן מלאאא בגדים. זה מקום להעביר בו הרבה זמן, אז אם אתם מאוהבי השיטוט והחיטוט, קחו לכם איזו שבת וסעו. ודבר נוסף, ממש ממול לחנות יש את הסטודיו של קרן נפתלי, אז הנה שתי ציפורים בנסיעה אחת.
האודם האדום הוא חדש והוא של מאק. למרות כל הבהלה לרובי וו שלהם, אני מצאתי את הראשן רד (שעלי) עמוק יותר ועם גוון יפה יותר.
אז יהיה קצת ורוד בפוסט הזה. אני בדרך כלל לא אובססיבית לצבע הזה במיוחד, אבל מה שמדהים בו זה שהוא מתאים לכל אחת (ואחד, לבחורים שבטוחים במיניות שלהם). הוא כל כך מחמיא (כשהוא מגיע בגרסא הבייבי העדינה שלו, פחות בזוקה בשבילי) לפנים, מעדן ומדגיש את הסומק הטבעי או שלא שבלחיים. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי עומדת מול הארון שלי (ובוכה שכלום לא עולה עלי, אבל זה לפוסט אחר) ומחפשת משהו ורוד ללבוש. בדרך כלל אין לי, לא יודעת למה. אני צריכה להשיג לי איזה סריג ורוד לסתיו. האמת שהכי מחשק לי סוודר גולף פשוט בורוד בייבי. כזה:
Bluemarine, fall-winter 2013
*
בינתיים אסתפק בסניקרס ורודות. בואו נתחיל עם שיר יפהפה של ניק דרייק הקסום והמרגיע.
***
וככה לא עושים ורוד:
***
זה די מצחיק, כי בתמונות בקושי רואים ורוד, למרות שהפוסט הוא כאילו פוסט ורוד. אבל תזרמו איתי, לא הכל יוצא כמו שמתכננים בחיים (מי כמו אוון האנט בעונה השביעית של האנטומיה של גריי יודע).
***
***
והנה עוד כמה סניקרס ורודות, סתם כי היתה לי מוזה.
נשיקות
