דברים שמהם סופ״שים גשומים עשויים

הסדרה: משפחה טובה

(לאט לאט ובשקט בשקט מסתבר שערוץ 1 עושים סדרות מצוינות. אם זה איפה אתה חי, היהודים באים או משפחה טובה.) 

הסדרה משפחה טובה היא סדרה על משפחה. על מערכות יחסים, על פרידות ומעברים. הסדרה מלווה את בני משפחת באומן. האב והאם נפרדים ביוזמתו, הילדים גרים בתל אביב. הם יוצאים, עובדים, בוחרים מערכות יחסים גרועות ומנפנפים את הטובות, ובימי שישי בערב עולים לירושלים לארוחת ערב. 

השחקנים מעולים, את רובם בטח תכירו. הליהוק ברובו אמין (חוץ מעניין האח הרקדן בבת שבע שלא יודע לרקוד) ולעיתים אפילו מצאתי אותו גאוני. 

ראיתי את הסדרה בסוף שבוע אחד עם המשפחה שלי. כולנו היינו מישהו, וסטס גם נראה כמו האח הקטן. כל אחד מאיתנו התחבר לסדרה מהמקום שלו, החוזק של הסדרה הוא באמינות, ביכולת לגרום למשפחה שלי להרגיש שזו סדרה עליה. 

כל פרק נגמר בקטע קומיקס שהבת מספרת. אלה הקטעים האהובים עלי. 

**

הפסקול:נו מה, תכף פברואר

Girls - Music from HBO Original Series from NoddingToMusic on 8tracks Radio.

**

הספר: הדרך/ קורמאק מקארת׳י

קניתי אותו לפני כמה חודשים, שיהיה לי מה לקרוא בלילות הארוכים והמשעממים ברודוס, או במטוסים בדרך למקומות שפחות רציתי להיות בהם. ובאמת בתקופה הזו קראתי המון ספרים, אבל את הדרך לא קראתי. 

מאז שהתקלקל לי הטלפון והוא די חסר שימוש ותועלת, מצאתי את עצמי עם המון זמן פנוי וחזרתי לקרוא. עד מהרה נגמרו לי כל הספרים ובלית ברירה לקחתי לידי את ׳הדרך׳ והתחלתי אותה. 

הספר אפור. הוא קשה, הוא עצוב ומדכא. כל הזמן שקראתי אותו לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו, ורק רציתי לסיים אותו. ספרתי אחורה את העמודים, לא יכולתי לחכות שהוא יסתיים כבר ואני אוכל לצאת מהעולם הפוסט אפוקליפטי חסר התקווה שמקארתי ברא. 

ועם זאת, לא הצלחתי להפסיק. כי עם כמה שהספר קשה, ככה הוא מלא חמלה. ככה הוא מינימליסטי בתיאור הנוף, ברגש. ככה משפטים שמתמצתים את כל הטוב והרע בעולם לא נבלעים בבליל.

תקראו אותו. הדיאלוגים קטנים, האהבה גדולה, הפחד עמוק. 

(אל תראו את הסרט)

**

הקניה: גרביים

ביונסה וג׳יי זי, ראין גוסלינג, ג׳סטין ביבר (הורוד) וג׳יימס פראנקו אהוב ליבי. חלום שלי לדחוס אותם במגפי עור שחורים ושישארו כרוכים סביב כפות רגלי כל היום. 

**

המגזין ללכת בו לאיבוד: CEREAL

קצת כמו קינפולק אבל בבריטית 

**

בברכת סוף שבוע רגוע

נשיקות ובשמחות

רורי גילמור, מאחוריך

כשהייתי בכיתה ד' בערך חויתי בפעם הראשונה תחושה שהייתה עתידה ללוות אותי עוד הרבה פעמים בחיים: הייתי עצובה שסיימתי ספר. חברה של אמא שלי הביאה לי את נשים קטנות. אני זוכרת ששכבתי על הספה בסלון ודפדפתי קדימה בחרדה, כשראיתי כמה מעט עמודים נשארו לי עד שאסיים את הספר. הייתי כל כך עצובה כשהוא נגמר. כאילו הרגשתי ריקה.

אני זוכרת  את התחושה הזו באופן ממש ברור עד היום. 

הייתי קוראת כל הזמן. כל היום. הייתי קוראת שלושה ספרים במקביל, בהפסקות הייתי בספריה, משיעורים הייתי מבריזה ויושבת לקרוא ספר בחוץ. תמיד היה לי משהו לקרוא, ומתי שלא היה לי הייתי קוראת ספר שכבר קראתי. אחד הזיכרונות הכי מוקדמים שלי הוא של אבא שלי ושלי יושבים במיטה וקוראים את "תנחש כמה אני אוהב אותך", ואבא שלי אמר לי לקרוא בעצמי ולא לדקלם את מה שאני זוכרת (איך הוא ידע?) 

מאז גיל קטן אמא שלי עבדה בהוצאות ספרים, החברות שלה עבדו בהוצאות ספרים. תמיד היו לנו ספרים חדשים בבית, תמיד היה מה לקרוא. קראתי בגיל הרבה יותר מדי צעיר את יער נורווגי ואת אנה חנה ויוהנה, התפלאתי שאני לא מבינה כלום. לא היתה לי בגרות רגשית בשביל לצלול לתוכם, אבל קראתי.

עד היום כשאני מרגישה בודדה, כשאני מחפשת לתפוס תחושה מסויימת אני חוזרת לספר שאני יודעת שיכניס אותי לתוכה. כמו שיר, כמו ריח. 

 אני אוהבת רשימות, אבל יש משהו שנראה לי פגום בלהכין רשימה של ספרים. היא קצרה מלהכיל. לא בגלל הכמות של הספרים שצריכים להיכנס אליה, אלא בגלל שקשה להכניס לתוך רשימה תקופת חיים.
ובכל זאת:

• נשים קטנות. הייתי כל אחת מהן, אבל הכי הייתי ג'ו. תמיד דמיינתי שאני נפש יותר פראית ממה שאני באמת: חנונית ופחדנית.

• שני ירחים. אני אוהבת ספרי התבגרות. אני אוהבת פכחונות. גם הספר אחיות קיץ, ספר על חברות ועל התבגרות בצל ולצד חברה. 

• תולדות האהבה. כשהייתי קטנה יותר התנשאתי מעל רשימת רבי המכר. מה שהיה רב מכר נראה לי טיפשי והייתי קוראת ספר מדכאים של הוצאת בבל. כשהספר תולדות האהבה יצא וכמובן נהיה לרב מכר גדול, דחיתי אותו בלי הרבה מחשבה. רק כשטסתי לפריז, והוא איכשהו התגלגל אלי לידיים, נשבתי בקסם שלו והתאהבתי עד כלות בניקול קראוס. לא עזבתי אותו לרגע. אני זוכרת בבירור נסיעה אחת במטרו: ישבתי על אחד הכיסאות הבודדים, קראתי ובכיתי ובכיתי וקראתי. אנשים מסביבי דיברו וקמו והלכו ונשארו אבל הכל היה מסביבי מעורפל, לא היה קיים עולם חוץ מליאו ואלמה בתולדות האהבה.

• קפקא על החוף. קראתי אותו באנדמן, הסתובבתי בכל האי למצוא עפרון, לא יכולתי לקרוא אותו בלי לסמן בו קטעים. אני אוהבת את מורקמי מאוד. הוא נותן לי חשק להיות פשוטה ומפוכחת.  

• כל החיים לפניו. קראתי אותו בחטיבה. חשבתי שאמיל אז'אר הוא הסופר הכי מדהים בעולם. ואז קראתי את עפיפונים ואהבתי אותו יותר. ואז קראתי את חרדתו של המלך סולומון והבנתי שהייתי צריכה להישאר עם עפיפונים ועל כל החיים לפניו. אני גם זוכרת: "היהודים אוהבים לבכות. אפילו בנו להם קיר בשביל זה". וגם: "אפשר לחיות בלי אהבה?" (הציטוטים לא מדוייקים, אבל הם ברוח הדברים).

• מועדון האידיוטים. כבר ציינתי שאני אוהבת ספרי התבגרות.

• היה משהו בתפסן בשדה השיפון, משהו בנזקקות של הולדן או באבדות שלו שהתחברתי אליו יותר מל דבר אחר. הוא כל כך נוגע ללב, שרציתי להיות חברה שלו ולשמח אותו. לא קראנו אותו בתיכון אז הגעתי אליו בגיל מאוחר יחסית, לא יודעת למה. נתתי לסטס לקרוא אותו בהודו והוא שנא אותו, והרגיז אותי שהוא שנא אותו כי איך הוא לא מבין כמה הוא רגיש, איך אפשר שלא להרגיש כלפיו אמפתיה והזדהות?  

• המשחק של אנדר. קראנו אותו בשיעור אנגלית בבית ספר וכמובן שהשגתי אותו גם בעברית. כמו שילדות מאוהבות היום בג'סטין ביבר- אני הייתי מאוהבת באנדרו וויגין. קראתי את כל הספרים, וכשנגמרה הסדרה התחלתי אותם ישר מההתחלה. 

• המדריך לנערות לציד ולדיג. אם הייתי כותבת ספר הוא היה זה. הלואי והייתי יכולה לכתוב ככה: פשוט, בהיר ונקי. גם עשו ממנו סרט שלא טרחתי לראות (למרות שזה ספר עם פוטנציאל משוגע לסרט מטמטם). כל קשר בין הטריילר הזה לבין הספר מקרי בהחלט:

***

זהו כרגע. יש עוד כל כך הרבה ספרים שיכולתי להכניס לרשימה, אבל אין טעם בלהעמיס. בכל אופן, בשנים האחרונות אני כמעט ולא קוראת. אני מרגישה מוצפת לפעמים, שאין לי כוחות לעשות משהו אחר חוץ מלרפרש את הפייסבוק ולראות עונות ישנות של אמריקס נקסט טופ מודל. על כל פנים, אני טוענת שזו הסיבה שנהייתי סתומה. 


***

(ואני גם חושבת לבדוק שרשימת הספרים שלי מעידה שאני אינטליגנטית, רחבת אופקים, מעניינת, שקראתי את הקלאסיקות אבל אני עדיין מפתיעה עם בחירות לא שגרתיות.
הרשימה הזו ממש לא מעידה על זה, אז אני גאה להגיד שהתבגרתי: אני יותר לא מנסה להרשים אנשים עם רשימות; אני ילדותית, קונפורמיסטית, אולי לא מעמיקה במיוחד ולאבינג איט)
***

Reading from jessicaxrose on 8tracks Radio.

***

albert anker 'a gotthalf reader' 

Charles Edward Perugini (1839-1918), "Girl Reading"

מפה

Pietro Magni

Friedrich von Amerling