יום חמישי, 23 באוקטובר 2014

רורי גילמור, מאחוריך




כשהייתי בכיתה ד' בערך חויתי בפעם הראשונה תחושה שהייתה עתידה ללוות אותי עוד הרבה פעמים בחיים: הייתי עצובה שסיימתי ספר. חברה של אמא שלי הביאה לי את נשים קטנות. אני זוכרת ששכבתי על הספה בסלון ודפדפתי קדימה בחרדה, כשראיתי כמה מעט עמודים נשארו לי עד שאסיים את הספר. הייתי כל כך עצובה כשהוא נגמר. כאילו הרגשתי ריקה.
אני זוכרת  את התחושה הזו באופן ממש ברור עד היום. 

הייתי קוראת כל הזמן. כל היום. הייתי קוראת שלושה ספרים במקביל, בהפסקות הייתי בספריה, משיעורים הייתי מבריזה ויושבת לקרוא ספר בחוץ. תמיד היה לי משהו לקרוא, ומתי שלא היה לי הייתי קוראת ספר שכבר קראתי. אחד הזיכרונות הכי מוקדמים שלי הוא של אבא שלי ושלי יושבים במיטה וקוראים את "תנחש כמה אני אוהב אותך", ואבא שלי אמר לי לקרוא בעצמי ולא לדקלם את מה שאני זוכרת (איך הוא ידע?) 

מאז גיל קטן אמא שלי עבדה בהוצאות ספרים, החברות שלה עבדו בהוצאות ספרים. תמיד היו לנו ספרים חדשים בבית, תמיד היה מה לקרוא. קראתי בגיל הרבה יותר מדי צעיר את יער נורווגי ואת אנה חנה ויוהנה, התפלאתי שאני לא מבינה כלום. לא היתה לי בגרות רגשית בשביל לצלול לתוכם, אבל קראתי.

עד היום כשאני מרגישה בודדה, כשאני מחפשת לתפוס תחושה מסויימת אני חוזרת לספר שאני יודעת שיכניס אותי לתוכה. כמו שיר, כמו ריח. 

 אני אוהבת רשימות, אבל יש משהו שנראה לי פגום בלהכין רשימה של ספרים. היא קצרה מלהכיל. לא בגלל הכמות של הספרים שצריכים להיכנס אליה, אלא בגלל שקשה להכניס לתוך רשימה תקופת חיים.
ובכל זאת:


  • נשים קטנות. הייתי כל אחת מהן, אבל הכי הייתי ג'ו. תמיד דמיינתי שאני נפש יותר פראית ממה שאני באמת: חנונית ופחדנית.


  • שני ירחים. אני אוהבת ספרי התבגרות. אני אוהבת פכחונות. גם הספר אחיות קיץ, ספר על חברות ועל התבגרות בצל ולצד חברה. 


  • תולדות האהבה. כשהייתי קטנה יותר התנשאתי מעל רשימת רבי המכר. מה שהיה רב מכר נראה לי טיפשי והייתי קוראת ספר מדכאים של הוצאת בבל. כשהספר תולדות האהבה יצא וכמובן נהיה לרב מכר גדול, דחיתי אותו בלי הרבה מחשבה. רק כשטסתי לפריז, והוא איכשהו התגלגל אלי לידיים, נשבתי בקסם שלו והתאהבתי עד כלות בניקול קראוס. לא עזבתי אותו לרגע. אני זוכרת בבירור נסיעה אחת במטרו: ישבתי על אחד הכיסאות הבודדים, קראתי ובכיתי ובכיתי וקראתי. אנשים מסביבי דיברו וקמו והלכו ונשארו אבל הכל היה מסביבי מעורפל, לא היה קיים עולם חוץ מליאו ואלמה בתולדות האהבה.


  • קפקא על החוף. קראתי אותו באנדמן, הסתובבתי בכל האי למצוא עפרון, לא יכולתי לקרוא אותו בלי לסמן בו קטעים. אני אוהבת את מורקמי מאוד. הוא נותן לי חשק להיות פשוטה ומפוכחת.  


  • כל החיים לפניו. קראתי אותו בחטיבה. חשבתי שאמיל אז'אר הוא הסופר הכי מדהים בעולם. ואז קראתי את עפיפונים ואהבתי אותו יותר. ואז קראתי את חרדתו של המלך סולומון והבנתי שהייתי צריכה להישאר עם עפיפונים ועל כל החיים לפניו. אני גם זוכרת: "היהודים אוהבים לבכות. אפילו בנו להם קיר בשביל זה". וגם: "אפשר לחיות בלי אהבה?" (הציטוטים לא מדוייקים, אבל הם ברוח הדברים).


  • מועדון האידיוטים. כבר ציינתי שאני אוהבת ספרי התבגרות.


  • היה משהו בתפסן בשדה השיפון, משהו בנזקקות של הולדן או באבדות שלו שהתחברתי אליו יותר מל דבר אחר. הוא כל כך נוגע ללב, שרציתי להיות חברה שלו ולשמח אותו. לא קראנו אותו בתיכון אז הגעתי אליו בגיל מאוחר יחסית, לא יודעת למה. נתתי לסטס לקרוא אותו בהודו והוא שנא אותו, והרגיז אותי שהוא שנא אותו כי איך הוא לא מבין כמה הוא רגיש, איך אפשר שלא להרגיש כלפיו אמפתיה והזדהות?  


  • המשחק של אנדר. קראנו אותו בשיעור אנגלית בבית ספר וכמובן שהשגתי אותו גם בעברית. כמו שילדות מאוהבות היום בג'סטין ביבר- אני הייתי מאוהבת באנדרו וויגין. קראתי את כל הספרים, וכשנגמרה הסדרה התחלתי אותם ישר מההתחלה. 


  • המדריך לנערות לציד ולדיג. אם הייתי כותבת ספר הוא היה זה. הלואי והייתי יכולה לכתוב ככה: פשוט, בהיר ונקי. גם עשו ממנו סרט שלא טרחתי לראות (למרות שזה ספר עם פוטנציאל משוגע לסרט מטמטם). כל קשר בין הטריילר הזה לבין הספר מקרי בהחלט:



***

זהו כרגע. יש עוד כל כך הרבה ספרים שיכולתי להכניס לרשימה, אבל אין טעם בלהעמיס. בכל אופן, בשנים האחרונות אני כמעט ולא קוראת. אני מרגישה מוצפת לפעמים, שאין לי כוחות לעשות משהו אחר חוץ מלרפרש את הפייסבוק ולראות עונות ישנות של אמריקס נקסט טופ מודל. על כל פנים, אני טוענת שזו הסיבה שנהייתי סתומה. 


***

(ואני גם חושבת לבדוק שרשימת הספרים שלי מעידה שאני אינטליגנטית, רחבת אופקים, מעניינת, שקראתי את הקלאסיקות אבל אני עדיין מפתיעה עם בחירות לא שגרתיות.
הרשימה הזו ממש לא מעידה על זה, אז אני גאה להגיד שהתבגרתי: אני יותר לא מנסה להרשים אנשים עם רשימות; אני ילדותית, קונפורמיסטית, אולי לא מעמיקה במיוחד ולאבינג איט)
***


***


albert anker 'a gotthalf reader' 

Charles Edward Perugini (1839-1918), "Girl Reading"


מפה


Pietro Magni




Friedrich von Amerling










2 תגובות:

  1. תקראי את מרג'ורי מורנינגסטאר! כלומר, לא אותי. את הספר של ווק.

    השבמחק
  2. לא קראתי שבועיים (מה שרציתי- אני חייבת לקרוא את גאווה ודעה קדומה וזה לא כייף כי אני חייבת) ואני מרגישה שאני נחנקת.
    איך אפשר לקרוא בזמן הלימודים? ומקביל, איך אפשר שלא לקרוא?

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...