‏הצגת רשומות עם תוויות מוזיקה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מוזיקה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 20 במאי 2016

על אנשי ים, אנשי פריזבי והבגדים שביניהם



אחרי הפוסט האחרון רבות וטובות פנו אלי וביקשו לראות את מטבח בית הברביות שעשיתי בבית. אז בינתיים אני לא יכולה לצלם תמונות טובות כי המטבח שלנו נראה כמו בית ברביות אחרי מסיבת אסיד וסטס ואני משחקים במשחק ההתשה של מי ישטוף את הכלים קודם. ברגע שסטס ישבר ויעשה סדר בחורבת הברביות אצלם ואפרסם את יצירת המופת הפסטלית שלי. 


***


כשמגיע הקיץ קשה לי יותר ויותר לגור בירושלים ולא במקום שלא רחוק שמונים אלף קילומטר מהים. אנשים שלא גדלו בקרבה לים לא מבינים את הצורך הזה לחיות לידו, מי שלא הבריז כל שנות התיכון והחטיבה שלהם ולקח קו 29 לחופי הרצליה (בקיץ ובחורף) לא יבין את הסבל בלגור בירושלים וכשיש יום חם להישאר בבית.  

all_i_wanna_do_is#
summer_goals#




***


לירושלמים יש מעיינות, לסטודנטים ירושלמים מסכנים בלי אוטו יש את גן סאקר. גיליתי לאחרונה שגן סאקר הוא מקום די קול, הסנטראל פארק של ירושלים, ואני אומרת את זה בלי טיפת ציניות. 
בשבת בצהריים הוא מלא במשפחות שעושות פיקניק, גימלאים בהליכות, היפסטרים שהולכים על חבלים, קבוצות של הודים שמשחקים קריקט (קריקט?), דושים בלי חולצה שמשחקים כדורגל, כוסיות שעושות פילאטיס, ובאנשי הפריזבי.

לאחרונה נהייתי בחורת פריזבי (לא\ למרבה הפלא אני לא בקבוצות הכוסיות והפילאטיס) ובאחת השבתות החמות בירושלים הלכנו לשחק פריזבי בגן. מסתבר שאני ממש טובה (בלתפוס) ושם המגרש שלי היה קרייזי נעה, בעיקר כי נפלתי והסתערתי על הפריזבי בקטע אפי. 
יום אחרי הייתי מכוסה שפשופים בברכיים כמו ילדה בכיתה ג׳ שנפלה מהאופניים.


דימוי לקרייזי נעה בפעולה: 





***


גיא ואני הלכנו לשתות קפה ולאכול דברים משמינים בקפה עלמה המושלם בגן העצמאות בירושלים. אמרתי לגיא שזה לא בסדר ושאני מזניחה את הבלוג ושזה באשמתו אז שיביא מצלמה כי אנחנו מצלמים פוסט. 
גיא טרק לי את הטלפון בפנים ובסוף אני הבאתי מצלמה, אבל הוא כרגיל צילם והיה לנו כיף וטעים ועשיתי תמונות לאינסטגרם שזה חשוב. 


(כמובן שבגלל שהרסנו את כדור הארץ מזג האויר מתנקם בנו בצורה הכי נוראית ומשתבש לו ככה שאני אף פעם לא לבושה כמו שצריך: או שאני קופאת או שאני נמסה. 
הפתרון הידוע מראש הוא ללבוש משהו קל ולשים ג׳קט ג׳ינס בתיק, כאילו לא מספיק כבד לי.)

אני לובשת ג׳קט ג׳ינס מחנות יד שניה בפריז
שמלה של h&m שגורפת ים מחמאות מזרים מוחלטים ברחוב
סנדלים מoysho החנות המושלמת בעולם שחייבת לעשות עליה ומהר


















נשיקות ובשמחות 

יום רביעי, 13 בינואר 2016

בד על הגוף. פוסט על צילום ובגדים וזכרונות



(נתחיל בטיזר להמשך)





אנקדוטת בוקר 1: 
כשהלכתי ללימודים חיכיתי ברמזור הארוך בהיסטוריה, שממוקם בכיכר פריז בירושלים. לידי חיכו אבא על אופניים וילד ממש קטן בכיסא הילדים מאחור.
הילד אמר לאבא בקול חלש ומסכן שהוא לא רוצה ללכת לגן. מין קול של ילדים קטנים שהוא מעורר רחמים באופן הכי עמוק שיש. 
האבא אמר לו: היית רוצה להישאר עם אמא בבית במקום ללכת לגן? באמת להישאר עם אמא בבית זה יותר כיף.
וחשבתי לעצמי כמה אני הייתי רוצה להישאר עם אמא שלי בבית, ושבטח האבא בכלל דיבר על עצמו. 


***


אנקדוטת בוקר 2:
מיד אחרי הרמזור של כיכר פריז אני צריכה להחליט מאיפה אני הולכת ללימודים: דרך קינג ג׳ורג׳ או דרך גן העצמאות. אם אני הולכת דרך קינג ג׳ורג׳ אז זה קצת יותר מעניין כי יש אנשים ברחוב ועוברים אוטובוסים ואני צריכה להיראות סטודנטית ירושלמית מגניבה ליד כל הבצלאלניקים שמחכים עם התיקיות הענקיות והג׳ינסים של ליוויס מחנויות יד שניה והסניקרס עם הגרביים הצבעוניות שלהם בתחנת קינג ג׳ורג׳ יפו.

אם אני הולכת דרך גן העצמאות אני יכולה לשיר לעצמי ולעשות הופעות עם שירים של אייס אוף בייס ולדמיין שאני קליפ של אדל רק בגרסה שמחה. היום הלכתי דרך גן העצמאות כי זה גם קצר יותר וממש איחרתי לשיעור הדימוי האיקוני.



***


לפני שנתחיל (באמת): הקליפ הכי מגניב שראיתי לאחרונה. כיון שאני כותבת את הפוסט הזה במהלך השיעור אני מנועה מלהקשיב לו, אז אין לי ממש מה להגיד על השיר. אבל זה לא משנה בכלל, כי הקליפ! הקליפ! ויזואליה מושלמת, עריכה מהממת, צבעוניות מטורפת. פליז אל תוותרו עליו. 




***


עיסוק בטקסטורות תמיד עניין אותי. מעבר לשאלה של איך שהאור נופל על הבגד, מה הוא מבליט, מה מנצנץ בזכותו- הטקסטורה יכולה לעבור בצורה כמעט פיזית. 
אני יכולה להרגיש איך הבד היה נוגע בעור שלי, מה הייתה התחושה שלו. 

זה פיזי ומטא-פיזי. הזיכרון של התחושה על העור שהצילום יכול להעביר- באופן אוטומטי זורקת אותי לזכרונות:
נוגעת בפרווה- כשהייתי קטנה ופחדתי מהפוחלץ של סבתא שלי, אבל משהו היה גורם לי לגעת בו בהיסוס ולברוח. 
נוגעת בקטיפה- נזכרת במגע של אבן בטיול של הצופים, שעשתה לי צמרמורת כמו הקטיפה. 



כמה צילומים בהשראת טקסטורות שצילמתי בשנתיים האחרונות








styling אלעד בראון
ron kedmi workshops

***


יובל ומיקה היפות






*


mua-  לאה סרור 



ההשראות:






***



הפרוייקט supernatural של צמד הצלמים האוקראינים synchrodogs, הוא מיינד בלואינג רציני. הפרוייקט צולם במהלך רואד טריפ ברחבי ארה״ב, ואני אוהבת אותו לא רק בגלל זה. אני מרגישה שהוא בוחן את הגבולות של המוחשי והפנטזי, שהוא מרדד את הגוף רק לטקסטורה ולצורה. ממזג אותו עם הטבע או מפריד אותו ממנו באופן קיצוני. הוא מגניב, הקשר בין הדימויים מקורי. 
חוץ מזה, ידוע לכל שאני סאקרית של נצנצים. 















יאללוש, בשמחות

יום שלישי, 29 בדצמבר 2015

אנקדוטות על אוכל ועמרי קירון


חזרתי לעבוד כמארחת. בסוף המשמרת יונתן האחמ״ש הזמין לי לאכול. 
הוא שאל: מה את רוצה?
עניתי: מממ...
יונתן אמר: ברור שתאכלי פסטה. שמנת או שמן זית?
הסתכלתי עליו. הוא הסתכל עלי.
אמרתי: אני רוצה להיות מאלה שאוכלות בשמן זית. 
יונתן צחק ואמר: ברור שאת רוצה להיות מאלה, כתב שמן זית ושלח למטבח.
אחר כך הטבעתי את הפסטה בשמן זית שלי בפרמזן, כדי לא להרגיש מוענשת.


**


אופיר ויוני עברו לבית חדש ומהמם. סטס ואני באנו לסיפתח של קארמה טובה.
יוני אמר: אני רעב, אני רוצה משהו מתוק.
אופיר הציעה: אני אעשה לך טוסט עם שוקולד.
יוני אמר בעיניים נוצצות: לא. מלאווח עם שוקולד.


**


לא להכין בחיים, גם לא בטעות: פסטה עם טונה.

סטס הכין פסטה, ואני ממש שמחתי כי המשמעות של זה הייתה שיהיה לי מה לקחת ביום למחרת ללימודים, ולא לאכול שקשוקה בבגט. 
קמתי בבוקר שמחה וטובה לב (סתם. הייתי זעופה ועייפה) הוצאתי את אחת משמונים אלף הקופסאות שיש לנו בארון והלכתי למלא אותה בפסטה. פתחתי את הסיר ורחרחתי. היה ריח משונה שלא זיהיתי. טעמתי. זה היה פסטה עם טונה.
החזרתי כלאחר כבוד את כלי הפלסטיק לארון. באותו יום אכלתי שקשוקה בבגט.


**


בפינת ההכנתי ויצא לי מושלם:
סיר קסם (באמת ככה קוראים לו- וונדר פוט. נשמע הרבה יותר טוב בעברית) של פסטה עם ארטישוק, תרד, פטריות ובצל. יצא מושלם, למרבה ההפתעה של כולם. זה המתכון, הוא אפילו טבעוני, אבל באנגלית ויש להם שם אמות מידה משונות. 



**


שיר על פירה, להיכנס לאוירה. וגם: הוא מהפסקול של ריקוד מושחת. מנצלת כל הזדמנות לרפרנסים מהסרט.






**


בסוף שנה שעברה צילמתי את עמרי קירון , הבחור עם הכי הרבה סטייל בסביבה.
עמרי ואני גדלנו יחד בכפר סבא אך בשני מחנות אויבים: הוא היה בשומר הצעיר, אני בצופים. בחטיבה שלחנו מבטים עוינים מתחת לכובעי טמבל, נעלנו טבע נאות, שטפנו פנים מעט מדי ולבשנו בגדים שגדולים עלינו מדי ואין בהם שום זכר למודעות אופנתית. 

מזל שהתקופה החשוכה הזו בהיסטוריה שלנו חלפה. כמה שנים אחרי שסיימנו תיכון פגשתי את עומרי בפריז, טיילנו בתערוכה שהשכיחה מאיתנו את האיבה הישנה והפכנו להיות מה שיכול היה להיות bff אם היינו גרים באותו איזור חיוג (של מדינה). 

עמרי גדל והפך להיות כתב אופנה במאקו, אני גדלתי והפכתי להיות מישהי עם חברים מגניבים שהיא מנצלת לפרוייקטים שלה. 

את עומרי צילמתי בתל אביב לפרוייקט בקורס אופנה בהנחיית עדו לביא, הוא היה פוטוגני ומושלם והעביר איתי את הצהריים הכי חמים ולחים שתל אביב זוכרת.












בשמחות

יום ראשון, 20 בדצמבר 2015

במדבר דברים



יש אנשים שאינם יכולים לחיות במקום הזה
צהוב להם מדי, 
שקט שאפשר להשתגע
יש אנשים שאלוהים גדול עליהם מדי 
במדבר הזה המפחיד, המשתק
אנשים נבהלים כשהם 
שומעים את הכוכבים בלילות
אבל יש אנשים שנדבקים לשקט הזה 
ואינם יכלים לשוב להיפרד ממנו
אלה נשארים כאן
חיים גורי



**


בשבוע שעבר הדרמנו למצפה רמון עם החוג לתקשורת צילומית. היינו יומיים במדבר, במצפה רמון והאיזור.

 התרגשתי לקראת הטיול. אני אוהבת את המדבר, את הכלום הזה, את היובש ואת האור. חזרתי לתיכון ולטיולים בצופים. טיול שנתי, פקל קפה, ישנו באוהלים ואכלנו לחם עם קוטג׳ וירקות לארוחת בוקר. 



**







**


מוקדם בבוקר גיא העיר אותי, ואני הערתי את דנה שישנה לידי ויצאנו לקור של הזריחה לצלם פוסט. התרחקנו מהאוהל את תוך המדבר הריק.
זה היה קסום, באמת. היה שקט והכל צהוב ועוד לא מואר. השמש עלתה לאט והעננים ריככו אותה. הקור היה משתק, לבשתי שמלה קלה וצעיף קל. 

חלצתי נעליים בשלב מסוים והרגשתי את הקור נכנס לריאות דרך כפות הרגליים. זה היה מרענן. נוח לנו כל הזמן, אנחנו בעיר. נוסעים באוטובוסים, אוכלים בקפיטריה, מדליקים רדיאטור. 
פתאום הרגשתי מחוץ לכל זה, רק אני על אדמה וקר לי.



**


שיר שהוא בול




**


לפעמים צריך לנסוע קצת ולהתרחק. בלי בטריה בטלפון, בלי תוכניות. כל פעם שאני יוצאת מחוץ לעיר אני נזכרת כמה זה חסר לי וכמה שאני צריכה לעשות את זה יותר. 
זו התמסרות שאי אפשר לעשות בעיר; יש יותר מדי הפרעות.


**


גיא צילם, אני ערכתי והוספתי את הגרפיקה שהורדתי מהאתר המקסים הזה. יש בו המון גרפיקות להורדה, מדריכים ובכלל השראות. 


אני לובשת שמלה שנקנתה בחנות יד שניה בקיבוץ העוגן
של שנקנה בחנות יד שניה ברחוב רוטשילד בכפר סבא (ליד גלידת פינגוין)












 דנה מחממת אותי

כמיטב המסורת- סלפי איטס אה ראפ




בשמחות ונשיקות

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...