שיר יום
כיפור / יהודה עמיחי
סִלְחוּ
לִי כְּבָר עַכְשָו, שְלֹשָה חֳדָשִים
לִפְנֵי יְמֵי הַסְּלִיחָה הַנּוֹרָאִים.
אֲנִי חושֵש שֶלא אַגִּיעַ.
אֲנִי מְפַזֵּר אֶת יום הַכִּיפּור עַל פְּנֵי כָּל הַשָּנָה.
עֲנָבִים בְּשֵלִים בְּעונָתָם.
אַךְ אֵיךְ יַבְשִילוּ חֲטָאִים וְכַפָּרָתָם בְּיום אֶחָד?
***
***
יום כיפור הוא החג האהוב עלי.
אני אוהבת את השקט ואני אוהבת את ההתענות, את התחושה שהגוף מכפר ברעב. בבית כנסת בתפילות אני תמיד בוכה, היום הזה מציף אצלי דברים.
אני אוהבת ללכת ברחוב ויצמן בכפר סבא. דוקא ביום כיפור יש תחושה של קהילתיות, משהו נחמד; כולם הולכים ברגל, ילדים על אופניים. אני פוגשת אנשים שלא ראיתי שנים. הרחובות רגע שקטים ושניה אחר כך ילד מכבה את השקט באיוושת גלגלי האופניים.
***
בבקשה לא לשפוט אותי על הבחירות המוזיקליות שלי. היום יום כיפור.
***
קשה להתנצל. נורא מביך גם, להודות שלא הייתי בסדר. חשבון הנפש הזה מזכך, לפעמים אני יכולה להיות אכולת רגשות אשם על דברים שקרו גם כשהייתי בת 6. אני מניחה שלבקש סליחה מרגיע את זה. שנה שעברה ביקשתי סליחה משלושה אנשים. זה היה בהודעה בפייסבוק, כי הייתי בחו"ל. למרות שאני מאמינה שזה היה ככה גם אם הייתי בארץ.
הייתי נורא לחוצה לראות מה יכתבו לי חזרה. מישהי אחת לא כתבה לי חזרה וזה העציב אותי קצת.
***
עשי ואל תעשי:
***
קשה גם לסלוח דרך אגב. יש משהו צדקני ונעים בלכעוס. להיות האנדרדוג, להישאר במסכנות ובכעס. יש מקרים שהיו לי ואני עוד סוחבת, אנשים שנפגעתי מהם, כעסים שלא השתחררתי מהם לגמרי. הלואי וזה יקרה השנה.
או שזה בכלל לא עניין של הלואי, רק של לעזוב את זה.
***
***
***
לפעמים הדברים הקטנים הם אלה שאני אוכלת את עצמי עליהם הכי הרבה. אולי זרקתי משפט בצחוק ופגעתי, אולי התעלמתי, הייתי לא נחמדה, לא סבלנית. אחר כך אני נזכרת בדברים ומצטערת עליהם בלב.
אני מסיימת עם השיר החמוד והאופטימי הזה, ושתהיה לנו שנה של שלום עצמי ואהבה ולב נקי.
נשיקות
שיר יום כיפור / יהודה עמיחי
לִפְנֵי יְמֵי הַסְּלִיחָה הַנּוֹרָאִים.
אֲנִי חושֵש שֶלא אַגִּיעַ.
אֲנִי מְפַזֵּר אֶת יום הַכִּיפּור עַל פְּנֵי כָּל הַשָּנָה.
עֲנָבִים בְּשֵלִים בְּעונָתָם.
אַךְ אֵיךְ יַבְשִילוּ חֲטָאִים וְכַפָּרָתָם בְּיום אֶחָד?
אני אוהבת את השקט ואני אוהבת את ההתענות, את התחושה שהגוף מכפר ברעב. בבית כנסת בתפילות אני תמיד בוכה, היום הזה מציף אצלי דברים.
אני אוהבת ללכת ברחוב ויצמן בכפר סבא. דוקא ביום כיפור יש תחושה של קהילתיות, משהו נחמד; כולם הולכים ברגל, ילדים על אופניים. אני פוגשת אנשים שלא ראיתי שנים. הרחובות רגע שקטים ושניה אחר כך ילד מכבה את השקט באיוושת גלגלי האופניים.
***
בבקשה לא לשפוט אותי על הבחירות המוזיקליות שלי. היום יום כיפור.
***
קשה להתנצל. נורא מביך גם, להודות שלא הייתי בסדר. חשבון הנפש הזה מזכך, לפעמים אני יכולה להיות אכולת רגשות אשם על דברים שקרו גם כשהייתי בת 6. אני מניחה שלבקש סליחה מרגיע את זה. שנה שעברה ביקשתי סליחה משלושה אנשים. זה היה בהודעה בפייסבוק, כי הייתי בחו"ל. למרות שאני מאמינה שזה היה ככה גם אם הייתי בארץ.
הייתי נורא לחוצה לראות מה יכתבו לי חזרה. מישהי אחת לא כתבה לי חזרה וזה העציב אותי קצת.
***
עשי ואל תעשי:
***
קשה גם לסלוח דרך אגב. יש משהו צדקני ונעים בלכעוס. להיות האנדרדוג, להישאר במסכנות ובכעס. יש מקרים שהיו לי ואני עוד סוחבת, אנשים שנפגעתי מהם, כעסים שלא השתחררתי מהם לגמרי. הלואי וזה יקרה השנה.
או שזה בכלל לא עניין של הלואי, רק של לעזוב את זה.
***
***
***
לפעמים הדברים הקטנים הם אלה שאני אוכלת את עצמי עליהם הכי הרבה. אולי זרקתי משפט בצחוק ופגעתי, אולי התעלמתי, הייתי לא נחמדה, לא סבלנית. אחר כך אני נזכרת בדברים ומצטערת עליהם בלב.
אני מסיימת עם השיר החמוד והאופטימי הזה, ושתהיה לנו שנה של שלום עצמי ואהבה ולב נקי.
נשיקות
