יום רביעי, 21 באוקטובר 2015

מיומנה של עקרת בית נואשת, וגם מה היא לובשת.





אתמול בלילה הייתי קצת עצובה. בימים האחרונים, טוב שבועיים, הייתי בבית ושיחקתי בלהיות עקרת בית נואשת. עכשיו סבבה והכל עקרת בית וזה. אבל למה נואשת? כי צלצלתי לסטס פעמיים בשעה. כיבסתי, ניקיתי והכנתי אוכל. אבל בעיקר ראיתי משפחה מודרנית, בהיתי באינסטגרם של אנשים שאני מקנאה בהם וריירתי על קליפים של ביונסה. 

השתגעתי. מהבית אני לא ממש יוצאת, אז הרגשתי כלואה וחסרת מנוחה. המצב בארץ מעציב אותי, כואב לי הלב. אני לחוצה ובחרדות.
כשהלכנו לישון קצת בכיתי ואת סטס זה מצחיק כשאני מתחילה לבכות סתם (בתחילת הקשר הוא נבהל והיום הוא רגיל כבר) אז צחקתי מהתגובה שלו. 
הוא אמר: את הבחורה היחידה בעולם שיכולה לבכות ולצחוק ביחד. 
אמרתי (ייבבתי): לא נכון בטוח יש עוד כאלה.
הוא אמר: לא אין את זה בפייסבוק אז אין כאלה. 
אמרתי: אתה מכור בוא נמשיך לדבר עלי.


*


כששטפתי כלים (באחת מ4 הפעמים ששטפתי אותם ביום) חשבתי איזה מזל שמתחילים הלימודים, אני לא אצטרך יותר לשטוף כלים כל כך הרבה. ואז מכונת הכביסה סיימה והמים של הספגטי גלשו אז לא הספקתי לחשוב איזה עלובה נהייתי שאני שמחה שיתחילו הלימודים בשביל שאני אצא קצת מהבית. 



*


שיר להעלאת המצב רוח ולנקות איתו את הבית (למעוניינים יש לי פלייליסט שלם)





*



כחלק מהפיכתי לעקרת בית התחלתי להסתכל בבלוגים של אוכל שמעולם לא עניינו אותי ואף קצת עצבנו אותי, כי אני תמיד מתרגזת שיש להם מטבחים כאלה יפים ושהאוכל שלהם יוצא כזה טעים ופוטוגני. 
 אבל מצאתי מתכון שעפתי עליו מהבלוג בצק אלים, שאני רואה את מי שמפעילה אותו בתור עושת חסד לאנשים שלא יודעים לבשל. היא מסבירה הכל וממש לאט (אני קוראת לאט) ככה שאפילו למאותגרת מטבח כמוני יש שם מתכונים שלא מבהילים אותי להכין פסטה ברוטב עגבניות מוכן של שופרסל. מעכשיו אני מכינה רק את המתכון הזה והוא מספק אותי מאוד.

האוכל שלי לא טעים. לראייה: אתמול הכנתי לסטס ולאופיר ארוחת ערב.  שאלתי את סטס אם היה לו טעים. הוא אמר כן. אמרתי מה כן? טעים או לא טעים? הוא אמר סבבה היה טעים לא עפתי או משהו. אמרתי לו כן אבל אתה לא עף על שום דבר שאני מכינה. הוא אמר נכון. 
לתשובה הזו לא ציפיתי. 
אחר כך הוא שאל למה בכיתי בלילה. 



*



אז כשנמאס לי להסתובב בפיג'מה כל היום דנה ואני יצאנו לצלם פוסט.

שמלה: בנטון
כובע: h&m
נעליים: מונה יד שניה 
תיק: אלכסנדר וונג, נקנו במונה יד שניה
אודם: איל מקיאג'


זו השמלה המושלמת לירושלים: מקסי אך דקה, שרוולים ארוכים בדיוק לערבים הקרירים. 






















שיהיו לנו ימים שקטים 
נשיקות
ותעשו לי לייק בפייס זה יתן לי מוטיבציה להשקיע יותר תודה ביי

8 תגובות:

  1. אני אוהבת את הסיפורים שלך :) התמונות מקסימות והחיוך - עוד יותר!

    :-*

    השבמחק
  2. אני ממש מכירה (ואוהבת בסתר) את הימים האלה שאני תקועה מול עונה שלמה של תכנית טלוויזיה, בסופו של דבר הם מעטים לעומת הימים בהם אנחנו עושים דברים בלי הפסקה.
    תמונות נהדרות, והאור בהן בכלל- וואו (:
    אשמח אם תציצי גם בשלי- http://unebaguettefraiche.blogspot.fr/

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מניחה שאת צודקת לגבי הכמות של הימים האלה, אבל עדיין הרגיש לי הרבה יותר מדי מוגזם, מזל שתכף מתחילים הלימודים ואז אני אתלונן שאין לי מספיק ימים כאלה (:ֿ
      תודה על המחמאות אעביר אותן לצלמת, ובהחלט אציץ בבלוג שלך !

      מחק
  3. נועה אני מתה על הבלוג שלך! את כל כך מעניינת, חכמה, רהוטה ויש לך דרך מדהימה להעביר רגשות/מחשבות/תהיות קיומיות לא רק בתמונה אלא דרך המילים שלך, שהן חוזקה לא פחותה מהצילום שלך. הדיאלוגים שאת מצרפת מצחיקים ושנונים, הסיפורים הקטנים שלך מרתקים ומהודקים. בעיני את אחת הבלוגריות השוות ביותר בארץ היום ובטח לא מספיק מוכרת ביחס לתוכן ולרמת הכתיבה שאת מציעה בבלוג. אני לא איזו אושייה וירטואלית, סתם קוראת אנונימית נלהבת ומקווה שתמשיכי לתחזק את הבלוג. שיהיה לך חורף קסום :)

    השבמחק
    תשובות
    1. איזו התרגשות לקבל תגובה כזאת! כל פעם שאני עצובה אני נכנסת לקרוא אותה.
      את הכי מקסימה ואני אוהבת אותך אפילו שאת אנונימית ואנחנו לא מכירות

      מחק
  4. כמו תמיד תענוג לקרוא. והתמונות נפלאות! דרך כיפית להתחיל את השבת.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...