את הסרט הקצר והמקסים הזה עשה חבר טוב ומוכשר שלי, בן (בנו) זיו.
במסגרת לימודי הקולנוע שלו באוניברסיטת תל אביב הוא התבקש להכין תרגיל בנושא צבע.
בנו צילם אותי בגן המפלצת בירושלים, בתחנת הכרמלית בחיפה ובחוף בת גלים האהוב עלי מכל. היה לנו כיף, אבל מה שכן אני לא חשבתי שלשחק (ועוד לא באמת לשחק. לא הוצאתי מילה מהפה.) יהיה כל כך מתיש.
כשבנו צלצל אלי לשאול האם אני אוכל להשתתף בסרט ישר אמרתי לו "ברור!! בנו, אני הכי כישרון שעוד לא התגלה."
הוא אמר לי" נעה, זה בלי דיבורים אפילו". כאן נגוזו חלומותי להיות נטלי פורטמן הבאה.
זו לא אני שמקריינת, בנו הביא אותי בשביל הבגדים.
המעיל הצהוב מזארה, השמלה הצהובה וינטג' מחנות יד שניה.
השמלה בשחור לבן של ורסאצ'ה ג'ינס.
ג'ינס ליויס ממונה יד שניה, חולצת ג'ינס מH&M.
*נקודת לאחרי הצפייה בסרט:
אני הכי הייתי הילדה שמדברת לעצמה בגן שעשועים ומדמיינת דמיונות.
אתמול קמתי מצוננת. כל הגוף שלי כאב, הייתה לי מועקה בחזה, לא יכולתי לנשום מהאף ולא הפסקתי להשתעל. כל מה שרציתי, אבל באמת פסגת שאיפותי, הייתה לצאת מהבית עם הפיג׳מה החמימה שלי. הפיג׳מה שלי מורכבת ממכנסיים מפוספסים בכחול-סגול שבן דוד שלי הביא לפני 7 שנים מבוליביה, חולצת טריקו של סטס וגרביים. החלום שלי היה לשים נעליים ולצאת ככה לבית הספר.
בפועל לבשתי טרנינג שחור שמתחזה להיות משהו אחר, חולצת שקר כלשהו וז'קט עור. ונעלי בובה. מיותר לציין שנראתי כאילו קמתי מהמיטה, אבל נוח זה ממש לא היה וכלל וכלל לא הרגשתי בפיג׳מה. לצערי.
כי יש איזה פעם או פעמיים בשנה זכות נרכשת לצאת ככה מהבית. פעם בשנה! מה קרה? מותר להיות חולים ומצוננים ולהיראות כמו סחבה עם שתי רגליים ואף אדום ונוזל.
וחוץ מזה, שהמראה הפיג׳מתי די מגניב. משדר קוליות. מרזה. לא חייבים להיות חולים בשביל
וכמה אאוטיפיטים לסיום שהרכבתי לבד. בפוטושופ. כן, אני משתפרת.
מכנסיים: מרמלדה מרקט
נעליים: keds. נעלי קדס הם אהבתי הראשונה. כשהייתי קטנה דודה שלי הייתה קונה לי חיקוי שלהם עם באגס באני רקום עליהם. מאז הם הופיעו בפסקול של חיי בסרט ריקוד מושחת, ואני לא הפסקתי להעריץ את הפשטות והעדינות שלהם.
חולצה: של סינים מפה. אני מאוהבת בסווטשירטים עם אוזניים וחייבת להזמין לי איזה אחד באיכות ירודה שיתפורר לי אחרי יומיים מאיביי.
תיק: april showers
טישיו: kleenex. אין על קלינקס. סטס טוען שהם עשויים מזהב ושיש להם כוחות קסם.
תיק: master piece
מכנסיים: היינס. יש לנו שכן, שגיא. כשעוד הייתה לנו טלויזיה שמחוברת למשהו בבית הוא היה מגיע אלינו לראות הבורר עם סטס. תמיד הוא היה מגיע, מדוגם כולו בהיינס. פוכי כזה. הכל נראה כזה נעים שרציתי להיזרק עליו ולהתכרבל לו בקפוצ׳ון. היינו בחנות יד שניה לא מזמן, ראינו קפוצ׳ון צהוב של היינס. סטס אמר לי לקנות, אבל אין. פיג׳מה זה לא משהו שאפשר לקנות בחנות יד שניה.
חולצה: sophia webster. וואו. יש שידרוג יותר מגניב, צבעוני ומשמח מזה לסווטשירט?
נעליים: converse all star
טישיו: kleenex
טייץ: היינס.
תיק: marc by marc jacobs
משקפי שמש: dolce gabbana. קצת שמחה ליום האפור הזה שהרכבתי.
נעליים: tom's. זהב, זהב, זהב. אני חצי עירקית. זה עובר לנו בדם.
חולצה אפורה: acne
צירפתי את השיר המדהים hide and seek של imogen heap, כי בפעם הראשונה ששמעתי אותו נסעתי בכביש בין עירוני חזרה הביתה. משום מה, אלוהים יודע למה כי אני בטוח לא, האזנתי ל88fm. פתאום ניגנו את השיר הזה, והרגע הזה, באמצע הלילה באוטו, ששמעתי את השיר הזה לראשונה כנראה היה הסיבה לכך שהתחנה הזו קיימת (אני לא מצליחה למצוא סיבות אחרות, אולי רק בשביל להרדים נהגים עם מוזיקת ג׳אז). לא יכולתי לכתוב באמצע הנהיגה באיילון, אז שיננתי לעצמי את השורות שזכרתי מתוך השיר, בשביל להגיע הביתה ולמצוא אותו. אז, בזמנו, חשבתי שזה ׳מתחבאת וחולה׳, ולא ׳מחבואים׳. דמיינתי לעצמי בחורה, מתחבאת מעצמה, מצוננת, עיניים אדומות. מתחת לשמיכה.
אני לא אוהבת שקט וגם לא אור דורשים יותר מדי; מילוי. למלא את האור באסתטיקה את השקט במשמעות.
(אפריל 2011)
***
כשיש אור חזק הפגמים נחשפים.
על הפגמים האלה הסדרה מדברת. הפגמים שהאור חושף אותם למציאות. שאפשר להתעלם מהם עד שמישהו מסיט את הוילונות ונותן לשמש להיכנס פנימה.
צילמתי את המקומות בגוף שלי שהייתי מעדיפה 'לכבות בגללם את האור'. צילמתי את המקומות המלוכלכים ביותר בבית: איפה שהשיער שנשר והאבק משחקים מחבואים- בפינות החדרים, את הכיור לאחר צחצוח השיניים וסידור השיער.
חיפשתי להדגיש את מה שהייתי רוצה לטשטש.
***
את התמונות הצגתי בבית הספר כחלק מסדרה בנושא ׳אור׳. לקחתי את נושא האור לכיוון המשמעות שיש לו במציאות שלי.
איך האור מראה לנו את עצמנו.
יחסי האהבה- שנאה שלנו.
