יום שבת, 21 במרץ 2015

הרפתקאות נעה בניו יורק, חלק א'






חזרתי מניו יורק לפני שבועיים בערך. הפעם הראשונה שהייתי בניו יורק הייתה במאי של שנת 2013 וזה היה כמו חלום שמתגשם. התגעגעתי אליה מהרגע שהגעתי, הייתי עצובה כי ידעתי שזה יגמר לי מהר יותר משציפיתי. חזרתי ממנה לפריז, עוד אהובה שוברת לבבות, אבל חתיכה מהלב שלי נשארה בסאבווי שלקח אותי לjfk.

מאז התגעגעתי עמוקות. הייתי אפילו חולמת על ניו יורק (אני לפעמים מאוד קיצונית בהתגעגעויות שלי). לא יכולתי לשמוע שירים על ניו יורק והדחקתי את העובדה שגירלז מצולמת בברוקלין ובניו יורק בשביל שאוכל לצפות בה.

עבדתי באל על בקיץ אז היה לי כרטיס טיסה, ולאן אני אטוס אם לא לניו יורק? (סטס אמר לי: בואי לתאילנד. בואי לדרום אפריקה. בואי לסין. אמרתי לו: חביבי, סע לבד. אני אביא לך m&m מהטיימס סקאוור).

כל כך רציתי לנסוע שהייתי בטוחה שזה יתפקשש לי, שהדרכון שלי יעלם, שלא יהיו מקומות על הטיסה, שלא יהיה לי חופש מהלימודים, שיהיה סגר מדיני על ישראל. אבל אף אחד מהפחדים האפלים שלי לא התממשש, ובחופשת הסמסטר עליתי על טיסה 001 לjfk ונחתתי במינוס 17 מעלות. אבל שום קור ושום מינוס, שלג, ואף קפוא לא ירחיק אותי מניו יורק.

הייתה לי התלבטות גדולה איך לכתוב את הפוסט על ניו יורק.הייתי שם שבועיים, עשיתי מלא דברים, צילמתי אותם. אני לא רוצה להעמיס את הכל על פוסט אחד אז אני אחלק אותו לכמה שיצא.
חלק א׳, מתחילים.


***


פלייליסט פתיחה- אחד המעולים


***


אז הגעתי לעיר והקור המשוגע שציפיתי לו התברר כקור משוגע באמת, אבל פחות זוועתי ממה שחששתי. אפשר היה להתמודד איתו, לא הייתי עם מיליון שכבות והסתובבתי בכיף בחוץ. ישנתי אצל טל ורועי שהם משפחה, שעברו בתחילת השנה לאפר ווסט עם שלושת הילדים שלהם. אמא שלי הגיעה אחרי שלושה ימים, וכשסטס הגיע אחרי שבוע עברנו למלון זול וחמוד בצ׳יינה טאון.

יצא שהיה לי זמן לבד, זמן עם אמא שלי וזמן עם סטס. זה היה טיול מאוד שונה מהטיול הקודם שלי, אז הייתי עם אריאל ולבד ובקיץ.

ניו יורק מדהימה, מפעימה, מרגשת, מסובבת. איזה אושר להסתובב ברחובות.


אני אתחיל עם חנויות יד שניה בשביל להוציא את זה מהמערכת כדי שאוכל להמשיך בנחת.


חנויות יד שניה מומלצות בברוקלין: 
crossroadstrading. חנות ענקית ודי זולה עם מלא מלא מלא בגדים שווים. אני קניתי שם ג׳קט / מעיל של j.crew הורס ב12 דולר. יש שם גם בגדים לגברים וסטס קנה סריגים הורסים.

peopleof2morrow.חנות סופר דופר מגניבה, היפית,ומגה שיקית. זולה היא לא, אבל אם אתן בקטע של קייט סםייד וכאלה אז נראה לי שתמצאו את עצמכן שם עושות כיף. היא מעוצבות בצורה מגניבה, יש מלא דברים לבית והאמת שסתם כיף לשטוף שם את העיניים.

beacon's closet. אז בביקור הראשון שלי בניו יורק היו לי שם את הקניות הכי שוות שעשיתי בכל החיים שלי בלי צל של ספק, בפעם השניה שבאתי לא מצאתי כלום. ותאמינו לי שהייתי יסודית. זה האנגר ענק ועברתי בגד- בגד- בגד- בגד. וכלום. נאדה. איזו אכזבה זו הייתה, ממש סירבתי להתייאש עד שקלטתי בזוית העין את אמא שלי שנרדמה על הספסל בחנות. עם זאת, אני לא לא ממליצה עליה. ככה זה ביד שניה, יום אסל יום בסל. פעם אחת אני אמצא את השמלות האהובות עלי בעולם ובפעם השניה אצא בידיים ריקות ובראש מושפל.

עוד חנויות יד שנייה מומלצות, לא בברוקלין:
buffalo exchange. יש לה שני סניפים במנהטן והייתי בשניהם ואני אוהבת יותר את זה שבסוהו. לא יודעת למה, תכלס הפריטים דומים בשתי החנויות. בסוהו אם הולכים מהחנות חזרה לhuston st. יש עוד כמה חנויות יד שניה בדרך אז אפשר לעבור בהן גם. לצערי אני לא זוכרת את שמן, אבל אפשר פשוט לפתוח yelp או לשאול את המוכרים. בבפאלו לא הכי הכי זול, אבל הדברים ממש שוים. לפעמים יש הנחות של 50% על פריטים מסויימים ואז אפשר לדוג מציאות אמיתיות.
קניתי שם בביקור הראשון את אחד המעילים האהובים עלי מאנתרופולוג׳י ב40 דולר, בביקור האחרון קניתי סוודר הורס של טופשופ, עוד חולצה מטמטמת של ג׳יי קרו, שמלה וקרדיגן של אן קליין.

second time around. זו בעצם רשת עם חנות כמעט בכל פינת רחוב. הרשת היא מהיקרות יחסית, עם פריטים של מותגים אמריקאיים בעיקר. הרבה טורי בורץ', קצת מארק ד'ייקובס. ביום הראשון שהגעתי נכנסתי לאחת החנויות וראיתי שמלה מושלמת ומדהימה של happy people. הייתי כל כך מותשת, כל כך עייפה והיה לי כל כך קר שלא יכולתי לדמיין את עצמי אפיו מקלפת מעלי את שמונים אלף השכבות שהיו לי ומודדת שמלת קיץ שהייתי לובשת אולי ביולי. תכננתי לחזור אליה, כמה ימים אחר כך והייתי תמימה מספיק לחשוב שהיא תמתין לי. מה שכמובן לא קרה. יו נואו, יו ווין סאם יו לוז סאם.

לא חנות יד שניה אבל אסור אסור לפספס: anthropologie. החנות הכי מושלמת בעולם בלי ספק וללא עוררין. אבל זו בעיקר חנות של לוק אנד ג'לס, הבגדים מאוד מאוד יקרים (בקטע לא פרופורציונאלי לחיים) אבל מושלמים. החויה של להסתובב ולקנות בחנות היא מהממת לכשעצמה. בחדרי המדידה הרגשתי כמו נסיכה וכשהמוכרת (ג'סיקה) כתבה את השם שלי על דלת חדר ההלבשה (קלטה בניסיון הראשון) הרגשתי שאני יכולה לכבוש את העולם. בסוף קניתי במחלקת הסיילים כובע וכוס מדידה עם ציורים יפהפיים.
דרך אגב, בכל חנות בדרך כלל בקומות התחתונות יש מחלקת של הנחות, ולפעמים יש 25% הנחה על ההנחה שכבר נעשתה. שם אפשר למצוא פריטים מקסימים במחירים שפויים, והאביזרים לבית הם גולת הכותרת. מארק מיי וורדס.

טוב אם כבר התחלתי עם הקניות אז קשה לי להפסיק.  נסענו לג'רזי גארדנס, לא אהבתי. כל כך הרבה חנויות, לא כזה הרבה דברים שווים. הקניון הזה הבהיל אותי קצת. הוא נורא גדול, עגלות בכל מקום. קניתי תיק חדר כושר של אדידס שהיה נורא זול וחשבתי שישמש אותי בעבודה או בנסיעות הביתה מירושלים, וג'ינס מופלא ושחור משחור של ליוויס, שזה הדבר הכי מושלם שקרה לי. אין ממנו דרך חזרה, הוא יושב בצורה מושלמת על הגוף, נוח, צמוד ולא בקטע דביק. אני לא יודעת איך העברתי חיים שלמים בלעדיו.

לחנויות הכלבו גם פחות התחברתי. אבל חנות אחת, והיא T.J.MAXX הייתה שונה מכולן. היא באמת זולה, ובמחלקת הנעליים ציפו לי הפתעות בדמות סניקרס זולות מאוד והורסות מאוד. וכמובן הכוסות המוגזמות שהבאתי סטוק מהן לארץ.





***




כשאמא שלי הגיעה נסענו לברוקלין והלכנו לחנויות יד שנייה שרציתי לחזור אליהן. שוטטנו בשלג וברחובות השקטים יותר ופחות. נתקלנו בדרך בבית ישן ואדום וגדול, עם שער בכניסה ועצים ערומים בצדדים. צילמתי אותו ושתינו עמדנו והסתכלנו עליו כשפתאום הגיח מישהו בטנדר מאחורינו והתחיל לספר לנו בשצף ובלי הפסקה על ההיסטוריה של הבית הזה, ההיסטוריה שלו, ההיסטוריה המושתפת שלהם. זה היה מקסים, הוא הכניס אותנו פנימה, עשה לנו סיבוב. הוא היה כל כך נחמד ומלא התלהבות ופתיחות.






בשיטוטינו נתקלנו בחנות פרחים, שהיא גם בית קפה מקומי. ישבנו, התחממנו ושתינו תה.








***

באחד הימים הלכנו לעשות סיבוב גלריות עם טל, רועי, אמא שלי והילדים. היינו בגלריות מקסימות והילדים היו כאלה מהממים איך שהם התעניינו באומנות, חוו דעה, התבוננו בדברים, שאלו שאלות. כשהייתי קטנה אמא שלי הייתה לוקחת אותנו למוזיאון בקיסריה לראות את הפסלים.
מדהימה כמות האומנות בניו יורק, אפילו מפעימה. שימח אותי לראות תערוכות פמיניסטיות כמו זו של מישל פרד בגלריית ננסי הופמן.




זו אביה שמתאמנת בלהיות דוגמנית.

וזה ארי שמסתכל על אומנות ומדמיין שהיא אכילה.




***


והיום בפינת הסיפור המרגש: אבא שלי היה חולה במשך 8 שנים בערך והוא עבר כמה וכמה ניתוחים בחו"ל, אחד מהם היה בגרייט נק, שזה בלונג איילנד. יש שם קהילה מאוד מאוד (מאוד) גדולה של יהודים פרסים, והם ממש אימצו אותו ואת אמא שלי במהלך התקופה שהם היו שם. עברו מאז 13 שנים. כשאמא שלי הגיעה לניו יורק זו הייתה הפעם הראשונה שלה שם מאז שהם נסעו לניתוח של אבא שלי, והיה לה מאוד חשוב לנסוע לגרייט נק לראות את האנשים שאירחו אותם. הם לא שמרו על קשר מאז, לא טלפון ולא פייסבוק ולא מייל ולא יונת דואר. אמא שלי זכרה את המספרה של אחת הנשים ואיפה היא ממוקמת.
בבוקר יום שישי אמא שלי ואני לקחנו את הרכבת ללונג איילנד, בלי הרבה ציפיות. כמובן שזה היה היום הכי קר בניו יורק עם רוח במהירות של אוסיין בולט. וברורררר שהחנות תהיה במרחק חצי שעה הליכה.

אז הגענו לחנות, אחרי ששאלנו בשלוש חנויות שונות, שכולן של יהודים ובכולן מדברים פרסית שפה ראשונה. זה היה נורא מוזר. בהתחלה אשרף, בעלת המספרה, אמרה שהיא זוכרת את אמא שלי. אני חושבת שמתוך אי נעימות או בלבול, כי פשוט נחתנו עליהן והיא לא הבינה מה רצינו. אמא שלי הביאה לה את הספר של אבא שלי, וכשהיא ראתה את התמונה שלו בגב הספר היא נזכרה. והתחילה לבכות. ואז כולם בכו.
בתוך המספרה השכונתית של הפרסים בגרייט נק שנראיתה כמו בטהארן, עם כמה ישראליות שעשו להן גוונים, בחוץ רוחות היסטריות ובפנים כולן בוכות. הייתי צריכה לצלם את זה, אבל גם אני בכיתי.



הרכבת, הנוף מהרכבת, ותחנת הרכבת. בהתאמה.





זו אני בוהה החוצה וחושבת על אבא שלי.




***


אלה אביה, ארי ואדם רואים טלויזיה.
הראיתי להם סרטים שאני גדלתי עליהם: כל סרטי קארטה קיד, מטילדה וג׳ומנג׳י. מדהים איך הסרטים האלה ממגנטים ילדים (וגם אותי) איזה 15 שנה אחרי שהם יצאו, אם לא יותר.


טל ואמא שלי נסעו למיאמי לבקר את גיל חבר שלהן, ורועי הכין בבוקר יום שבת פנקייקים לילדים.




בנימה זו אני אסיים להיום. לא הייתי בטוחה איך לסדר את הפוסט, ועכשיו כשהחלטתי אניהרבה יותר רגועה ושלווה.
בפוסט הבא יסופר על קורות נעה בצ'יינה טאון, על סטס שהגיע לעיר הגדולה, על הרפתקאותינו, על אוכל טוב ועל תמונות עם פילטרים מגניבים של אורבן אאוטפיטרס. אל תחמיצו !

נשיקות ושמחות.



נ.ב. אחד שיעכיר את האוירה:
אני לא מאמינה שביבי נבחר. מהרבה סיבות. הייתי בדיכאון אמיתי במשך כמה ימים. לא יכולתי שלא להתייחס לזה, אבל מצד שני אין לי כבר כוחות נפשיים להתעסק עם זה.
עכשיו באמת ביי, ובאמתתת בשמחות.


(טיזר מהפוסט הבא)


11 תגובות:

  1. יואו, איזה כיף ומיוחד זה נשמע.
    אני כל כך מתגעגעת לניו יורק. בקרו, בחום, בכל מזג אוויר.
    בשנה הבאה אני אסע שוב.

    נשיקות
    וקצת על ביבי: בהתחלה התבאסתי, אבל אז אמרתי שזה לא משנה, ואז ראיתי את דרעי וכולם מתחילים לסחוט פוליטית והתבאסתי שוב. ואז החלטתי שאני לא חושבת על יותר. קצת חיפשתי כרטיסים לשטוקהולם.
    זהו.

    השבמחק
    תשובות
    1. מזדהה. אני הפסקתי לדבר על זה, לא יכולה יותר להתמודד. שטוקהולם! את נוסעת?

      מחק
  2. פוסט כייפי ומלמד.
    מאוד אוהבת את ההסברים שלך ואת התמונות. כייף גדול!

    השבמחק
  3. איזה כיף לקרוא! פרטי הפרטים עושים את זה כך כך טוב
    לקרוא אותך כותבת על ניו יורק- זה אסקפיזם.. בבוקר שאחרי הבחירות בכיתי קצת מתסכול וזה לא שחרר את המועקה. הכתיבה שלך עושה טוב

    השבמחק
    תשובות
    1. איזה כיף תגובות כאלה אני שמחה שאהבת!

      מחק
  4. הלוואי שהייתי יכולה לכתוב כמוך!! ולצלם בכזו רגישות. ישנן כמה תמונות שחזרתי אליהן שוב... לדוגמא התמונה של ארי. איזה יופי של תמונה...ושל תמונות. את התמונה הראשונה הייתי עושה פוסטר.

    השבמחק
  5. פוסט מקסים, תמונות מקסימות, נעה מקסימה.
    גזרתי ושמרתי את ההמלצות. אמסור שם ד״ש בשבוע הבא :)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה אהוב שלי! אתה תישן במלון שלנו? כי מתחתיו יש את הבבון הכי טוב בניו יורק (באחריות)

      מחק
  6. ישן אצל חברה בויליאמסבורג, ברוקלין :)))

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...