יום רביעי, 25 בנובמבר 2015

תחנות דלק



(נ.ב.- תוספת פסקול לאחר תגובות)
 בהתחלה לא ידעתי אם לשים שיר, לא רציתי לסגור את החויה למשהו מוגדר. אבל מהתגובות הבנתי שזה משהו שחסר בפוסט, שיכול למקסם את החויה ולא לפגוע בה. חשבתי הרבה על איזה שיר לשים. לפני כמה שבועות נתקלתי בשיר הזה, שהוא גרסא עברית לשיר שמזכיר לי רואד- טריפ ואת כל המקורות שהביאו אותי להתחיל את הפרוייקט.





**


בשנה שעברה השתתפתי בקורס צילום דוקומנטרי. הפרוייקט השנתי היה לתעד נושא או סיפור מסויים במשך השנה. חשבתי הרבה והיה לי קשה לבחור נושא שיעניין אותי לחקור במשך שנה שלמה. 


המושב בני ציון נמצא ממש ליד הבית שלי ותמיד בדרך למונה יד שניה אני עובדת בתחנת דלק מבודדת, ישנה ואנונימית. באחד מימי השישי שלי בבית עברתי ליד התחנה הזו והבנתי שאני צריכה לצלם תחנות דלק, כי אני כל כך אוהבת אותן. 


**





**


התחלתי לקרוא על תחנות דלק, על המשמעות שלהן בחברה המודרנית, על ההבטחות שהן טומנות, על הסמליות שבהן.

נסעתי בארץ וחיפשתי תחנות דלק כמו של אד רושה, כאלה שאני מכירה מסרטים ישנים, כאלה שאני מדמיינת כשאני חושבת על רואד-טריפ.
 תחנות דלק שהן בדרך למקום, ולא המקום. שהן מבודדות, תלושות מהסביבה שלהן. שיזכירו לי נוף אחר, של מדבריות ארצות הברית, אבל יהיו שעתיים נסיעה מהבית. משהו מקומי שחריג בזרות שלו, או להפך.  


**





**


ישראל מדינה כל כך קטנה. את כולה אפשר לעשות ביום אחד. הדרך לא מאיימת, היישוב הקרוב תמיד יהיה במקסימום חצי שעה נסיעה. שלא כמו בארצות עם מרחבים עצומים, אין באמת צורך ממשי בתחנת דלק באמצע המדבר שתהווה תחנת עצירה והתרעננות למכונית ולנהג. 
אבל לתחנות הדלק האלה יש קסם; השקט שלהן, הריחוק. ההרגשה של להיות באין-מקום שיכול להיות כל מקום.


אז נסעתי. הגעתי לתחנות דלק בקיבוצים, בישובים קטנים, על הדרך ורחוק מהדרך. המסע היה חלק מהצילום. כל מקום הוא הדרך אליו, כל תחנה משקפת את המרחק שלה מכפר סבא. החיפוש, הפסילה של תחנות לא מתאימות כלאחר יד, ההתרגשות בלמצוא תחנה טובה.


**





**


עבדתי המון על הפרוייקט. מעבר לנסיעות, למציאת תחנות הדלק, לעריכה, לבחירה ולהדפסה, העבודה הקשה באמת הייתה להגדיר לעצמי את מהות החיפוש. מה צילמתי, למה תחנות דלק?
גם היום, כשאני מסתכלת על הצילומים במחשב, או על הספר שהדפסתי מהם להגשה, אני תוהה בקסם שלהן. אני מדפדפת בספר וחושבת על הדרך, על הכמיהה למשהו שתחנות הדלק הן רק הצורה הממשית שלו. 


**





**

אמא שלי הייתה השותפה שלי למסע החיפושים, והיא השותפה המושלמת לרואד טריפ.
(אף פעם לא הפריע לה שנרדמתי בדרך)

**











יום שבת, 14 בנובמבר 2015

על הסתיו: בגדים, שירים ואיורים


כבר די הרבה זמן שרציתי את אוסף השירים של יהודה עמיחי. יש לי הרבה ספרים שלו (שאת רובם לקחתי לאמא שלי בלי בושה) אבל רציתי את האוסף המלא, עם חמשת הכרכים.
הזכרתי את העניין פעם או פעמיים בבלוג, בעיקר כי הוויש ליסט שלי לא מתעדכן לעיתים קרובות (בטח).

כשחזרנו מחו״ל חיכה לי האוסף בבית בירושלים. סטס קנה לי אותו בהפתעה, לא היה לי מושג שאני הולכת לקבל משהו שכל כך משמח אותי.

כמעט כל לילה לפני שאני הולכת לישון אני בוחרת באקראי את אחד הספרים, מרגיעה את העיניים בדפים אמיתיים ולא במסכים. אני קוראת כמה שירים והולכת לישון. לפעמים אני מקריאה לסטס שיר שאני אוהבת במיוחד. הוא מסתכל עלי במבט של לא הבנתי בסוף ושואל: את הבנת? בהתחלה הייתי מנסה להסביר לו מה הבנתי.
אחרי כמה פעמים אמרתי: לא צריך להבין את המשמעות, מספיק להבין שזה יפה.



כבד ועיף עם אישה על מרפסת:
״הישארי איתי״. גם דרכים מתות
כבני אדם; בשקט או פתאום נשברים.
הישארי איתי. אני רוצה להיות את.
בארץ הלוהטת הזאת,
מלים צריכות להיות צל.

(מתוך הכרך השלישי)



אמרתי לסטס, גם אני רוצה להיות אתה. הוא אמר: תהי את, זה מספיק טוב.




**


שיר סתיו





**



אוברול: forever 21
נעליים: steve madden
הסיכה המגניבה בעולם נקנה בשוק יד שניה בברוקלין, ואני לא הולכת איתה ברחוב כי בעיר כמו ירושלים זה יכול להיות קצת מסוכן.
סריג: loft נקנה בחנות יד שניה בניו יורק

גיא כהן האהוב צילם אותי באחד הערבים הקרירים בירושלים, והפוסט שלפניכם צולם עם לא פחות מארבע (!!!) מצלמות שונות. גיא ואני בוחנים את גבולות המדיום, או משהו כזה.

אני משתעשעת עם הוייב הבוהמייני, מינוס הפרנזים. בעיקר הלוק הסבנטיזי של התמונות והקרדיגן הסרוג הצבעוני.












(זה גיא)







**



באחד משיטוטי הרבים וחסרי התכלית באינטרנט נתקלתי במאיירת היפנית המהממת מאורי סקאי. הגיפים הסתוויים שלה התאימו לי לאוירת הימים האחרונים- עם הימים הקרירים, מזג האויר שלא סגור על עצמו, הרוחות החזקות בצומת גן הסוס. אין ממש סתיו בישראל, הימים הם ימי קיץ וחורף, לסירוגין. אני אוהבת להסתכל על דברים שמזכירים לי סתיו אמיתי, כמו בסרטים.
אני ממליצה בחום להיכנס לאתר שלה, האיורים שלה מקסימים.




















שבוע טוב
נשיקות ובשמחות






יום שלישי, 10 בנובמבר 2015

על סיפורים ובגדים. וגם: אמא אמרה לי: כל פעם שאת יוצאת מהבית תחשבי שאת הולכת לפגוש את מלכת אנגליה. לא הקשבתי.

שלום לבנות ולבנים אני לא זוכרת באיזו נקודה בחיים כתבתי את הפוסט האחרון, אז אני לא בטוחה באיזו נקודה להתחיל עכשיו.

הלימודים התחילו ואני לא בדיכאון קיומי וטוטאלי אז בינתיים הענינים מתקדמים כשורה, שזה פי מאתיים מיליון יותר טוב ממה שציפיתי. 



**


לפני כמה שבועות כשסטס ואני חזרנו הביתה אחרי חודשים ארוכים שלא היינו בו ולכן הוא גם לא נוקה, עשינו ניקיון יסודי על גבול הocd המתקדם. הזזנו, מירקנו, זרקנו.
קירצפתי כל כך חזק שנקרעו לי הכפפות גומי הצהובות והאצבעות שלי שרפו ממסיר שומנים. הבגדים שלי הוכתמו בכתמים אדומים של אקונומיקה והשיער שלי הריח כמו מטליות ניקול לחיטוי, שסתם שתדעו מריחות די טוב. 

השלב הסופי היה לסדר את כל בקבוקי האלכוהול שהעלו אבק מחוץ לבית שלנו. היו לנו יותר ממאה בקבוקי בירה, יין וערק. אל תשפטו אותנו, אלוכוהול זו דרך אחת להתמודד עם החיים. השופרסל נמצא די קרוב אלינו, אז הבאתי עגלה, חזרתי הביתה, העמסתי חמישים בקבוקים ויצאתי מלוכלכת וטובת לב מצויידת בעגלה עם בקבוקים מאובקים ומסריחים אל עבר השופרסל על מנת לקבל את ה15 שקל פיקדון. (ציפיתי לקבל איזה מיליון דולר, וזו הייתה אכזבה מרה).

מפה לשם, בעודי נלחמת עם העגלה ונראית בדיוק אבל בדיוק כאילו ניקיתי כל היום, עם כפכף חצי קרוע (זה היה יום המזל שלי) ושיער מדובלל ועגלה מלאה בבקבוקים ניגשה אלי מישהי ושאלה אם אני נעה מהבלוג. 

(מה עוד? גם באתי לקנות מטליות לרצפה, הכרטיס אשראי שלי לא עבר כי הבאתי את הישן אז אמרתי לקופאית שתשמור לי כי אני מביאה בקבוקים לפקדון. תבינו לבד איך זה נראה)


אין, בקצב הזה אני אהרוס את כל המוניטין שאני כל כך מתאמצת לטפח פה. 
כאילו זה בא לי בקלות.



*


טוב שזה לא השיר הכי מושלם לניקיון בעולם, וגם ללשיר בבית עם מלפפון ולדמיין שאת ביונסה.






*



 ובפינת הפרוייקט שאני לא מאמינה שלא אני חשבתי עליו קודם- abandoned love, של peyton fulford. פרוייקט מושלם ומהמם, שאני לא בטוחה מה אני אוהבת בו יותר: את הצילום הרך והנוסטלגי, הטיפוגרפיה הילדותית, הצבעוניות או הטקסט. מה שבטוח זה שהחיים לא פיירים ועל כל הרעיונות הטובים כבר חשבו. 


ועוד דבר: למשפט הראשון יש לי ערך רגשי מיוחד, סטס תמיד אומר לי את זה. אמנם בניסוח קצת שונה, ובטוח שבטונים קצת אחרים (תעזבי אותי!! לא הכל תמיד בזמן שלךך!!!!!!!!!!!!!!!) אבל זה משפט שממש לקוח מהחיים שלי. אני הכי אוהבת שהאומנות משקפת את החיים.










*



והנה אני לבושה בשחור, כי אמרו לי שזה מרזה וקולט חום. גיא ההורס צילם אותי, ושחור זה משהו שאי אפשר לטעות איתו ואתם מוזמנים ומוזמנות לנסות.




 




  





יאללה, בשמחות ובנשיקות
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...