פרוייקט החולצה הקשורה. או: ליב בריטני אלון !!

 במאי האחרון הייתי בניו יורק. כתבתי על חווית ההגעה לניו יורק פוסט מתמצת מאוד, אני אעשה לו העתק הדבק לפה ישר מהפייסבוק שלי, ומי שכבר קרא, או שלא מעניינת אותו ההתרשמות הרגשנית שלי מהעיר מוזמן לדלג על הפיסקה הבאה.

*כבר שנים אני חולמת על ניו יורק. אבולוציית ניו יורק שלי התחילה כמובן עם קארי בראדשו (שמעל הכל רציתי את השמלות שלה. ואת הרזון הקיצוני), המשיכה עם בלייר וולדורף ונגמר בהאנה הורבת׳. בעצם בג׳סה, אבל העיקרון הוא אותו עיקרון. ממסיבות קוקטייל בגלריות ומין עם כל גבר אקראי שתמיד לבוש מכוער לנשפים עם שמלות של ולנטינו ולנוין לאוברולים שהייתי מתביישת ללכת איתם בבית. זוהי האבולוציה הפרטית שלי. 

ושלשום הגעתי לפה. במטוס לקראת הנחיתה האמריקאי הנחמד שישב לידי הצביע על החלון ופתאום ראיתי את קו האופק של מנהטן ואני קצת מתביישת להודות שכמעט התחלתי לבכות. השמיים היו ורודים. אני בסרט. 

לגברים שעבדו באימיגריישן היה שפם. כמובן. האישה בדלפק המוניות קראה לי לאב במבטא שחור ואני התאפקתי שלא לרכון ולנשק אותה בפה. הייתי בברוקלין בבית קפה ומאחורי ישבו אנשים. והאזנתי להם, והבנתי. ואני מאזינה לכל שיחה שאני שומעת רק כי אני יכולה. ושתיתי ביום הראשון שתי כוסות קפה. פילטר. שזה שתי כוסות ממה שאני שותה והרגשתי שאני אוטוטו מקבלת התקף לב. 

יש ׳מי הבוס׳ בטלויזיה ומשולש פיצה בגודל של הראש שלי. בחנות יד שניה קניתי חולצה של אוסקר דה לה רנטה בארבעים וחמישה דולר, לפני מיסים. אתמול ירד גשם, ולא ראיתי את הסוף של הבניניים כי העננים הסתירו אותם. ואנשים דוחפים ומזיזים אותי כי אני מפריעה למירוץ אבל אני לא יכולה לזוז. אני בהלם. אני בניו יורק.

* 

זה לא פוסט על ניו יורק, אבל הסיפור שלנו בהחלט מתחיל שם. באחת הנסיעות שלי בסאבווי נתקלתי בגברת מגונדרת, שלימדה אותי משהו חשוב מאוד:

אם את קושרת חולצה גברית, זה לא הופך אותך לבריטני ספירס.  

נתחיל בתמונה להמחשה: 

זוהי ורוניקה, הבלוגרית של ביטרסוויט קולור. חוץ מזה שהיא יפהפיה הורסת ויש לה ארון מעורר קנאה שיכול לגרום לי לשבת ולהזיל ריר על המקלדת במשך שעות- היא דוגמה נהדרת לאיך-ל ובשים- חולצה- קשורה- ונראים- הכי- אלגנטיים- ושיקיים- כמו- שרק- אלוהים- יכול- להיראות. החצאית התקופתית (לא תקופתנו, תקופת שנות ה60) מרעננת בלבן (לבן זה הצבע לחורף ולא יעזור כלום) ובעלת טקסטורה מעניינת וממש לא שגרתית. מה גם שעובי הבד נותן לה נפח וצורה שמחמיאה למותניים, ומסתיימת ממש מתחת לברך- החלק הכי צר ברגל- מה שנותן אשליה של רגל צרה ומעוצבת (לא שהיא צריכה אשליות כאלה. היא מושלמת). 

והחלק הכי טוב בכל העניין: החצאית הזו של H&M. כבר בדקתי בשבילכן, וכן כן יש אותה בארץ. אפשר לראות אותה באתר הזה. לצערנו אי אפשר להזמין מהאינטרנט, אבל אתן יכולות לגשת לH&M הקרוב לאיזור מגוריכן ולגלות שכנראה אין אותה בחנות כי לארץ מביאים את הבגדים הכי מכוערים שבמחסני H&M. אבל אם יש שם, פליז לט מי נואו.

סטינו קצת מהנושא, בואו נחזור לחולצתנו. 

כאמור, האישה בסאבווי בניו יורק גילתה לי את הניסים והנפלאות שהחולצה יכולה לעשות. לובשת שמלה ארוכה וצריכה משהו ארוך כי נובמבר כבר הגיע וקריר בחוץ? קשרי חולצה מכופתרת (עדיף אובר סייזד, של אבא/ אח/ חבר), קפלי את השרוולים, קשרי אותה בצורה לא מתחכמת ונון שלנטית- והנה את מוכנה. ולמה היא עדיפה מאשר קרדיגן או ג'קט? פשוט מאוד. קוראים לזה מותניים. אני אוהבת את שלי מודגשים, תודה.

כמו הניו- יורקרית שלפעמים עוד באה לי בחלומות.

 התמונה מפה

לי יש כמה שמלות שהציצים שלי לא מסתדרים איתן, אז הם מנסים לברוח. ומה אני אגיד, בירושלים למשל זו בעיה.

מה עושים? קושרים חולצה. 

מייק דה סטורי שורט- קשירת החולצה, מעבר לזה שהיא פתרון לחזה מתפרץ, פשוט מגניבה. נקודה. כמה תמונות להמחשה וסיימנו.

 מפה

 מפה

 מפה

זה מ1946

מפה


ואחרונה חביבה, אני

כל החולצות הן של האחים שלי, שיתפלאו מאוד כשיורידו אותן מהקולב ויגלו שיש עליהן קמטים של קשירה. אור ונדב- אני מצטערת, זה היה למען מטרה טובה.
התמונות צולמו ע"י חן דמבובסקי המקסימה.

שמלה: קלווין קליין
שרשרת: מונה יד שניה
נעליים: H&M

שמלה: H&M
שרשרת: יפעת הפנר המוכשרת (ממליצה בחום להציץ בדף שלה)

ג'ינס: ליוויס ממונה יד שניה
חולצה: חיקוי של ראלף לורן מתאילנד שמחזיקה יפה מאוד כבר שנה וחצי
פיגמנטציה: מהשמש

 חצאית: מונה יד שניה

משהו חשוב לסיום: כשגרתי בפריז, הוזמנו למסיבת חנוכת בית של חברים ולבשתי מעל השמלה ההורסת של קלווין קליין חולצה לבנה לא פחות הורסת- קשורה, סטס החבר התומך והמפרגן שלי הסתכל עלי ואמר:
"את נראית כמו בריטני ספירס."
(בטח לא עזר שכמה חודשים לפני התחפשתי לבריטני בפורים. אבל זו לא סיבה להמשיך לקרוא לי ככה כשברור לכולנו שפורים כבר מאחורינו).
סטסיק, מה שיש לי להגיד לך זה:
צוחק מי שצוחק אחרון.

איטס בריטני ביץ'