יום שישי, 20 במאי 2016

על אנשי ים, אנשי פריזבי והבגדים שביניהם



אחרי הפוסט האחרון רבות וטובות פנו אלי וביקשו לראות את מטבח בית הברביות שעשיתי בבית. אז בינתיים אני לא יכולה לצלם תמונות טובות כי המטבח שלנו נראה כמו בית ברביות אחרי מסיבת אסיד וסטס ואני משחקים במשחק ההתשה של מי ישטוף את הכלים קודם. ברגע שסטס ישבר ויעשה סדר בחורבת הברביות אצלם ואפרסם את יצירת המופת הפסטלית שלי. 


***


כשמגיע הקיץ קשה לי יותר ויותר לגור בירושלים ולא במקום שלא רחוק שמונים אלף קילומטר מהים. אנשים שלא גדלו בקרבה לים לא מבינים את הצורך הזה לחיות לידו, מי שלא הבריז כל שנות התיכון והחטיבה שלהם ולקח קו 29 לחופי הרצליה (בקיץ ובחורף) לא יבין את הסבל בלגור בירושלים וכשיש יום חם להישאר בבית.  

all_i_wanna_do_is#
summer_goals#




***


לירושלמים יש מעיינות, לסטודנטים ירושלמים מסכנים בלי אוטו יש את גן סאקר. גיליתי לאחרונה שגן סאקר הוא מקום די קול, הסנטראל פארק של ירושלים, ואני אומרת את זה בלי טיפת ציניות. 
בשבת בצהריים הוא מלא במשפחות שעושות פיקניק, גימלאים בהליכות, היפסטרים שהולכים על חבלים, קבוצות של הודים שמשחקים קריקט (קריקט?), דושים בלי חולצה שמשחקים כדורגל, כוסיות שעושות פילאטיס, ובאנשי הפריזבי.

לאחרונה נהייתי בחורת פריזבי (לא\ למרבה הפלא אני לא בקבוצות הכוסיות והפילאטיס) ובאחת השבתות החמות בירושלים הלכנו לשחק פריזבי בגן. מסתבר שאני ממש טובה (בלתפוס) ושם המגרש שלי היה קרייזי נעה, בעיקר כי נפלתי והסתערתי על הפריזבי בקטע אפי. 
יום אחרי הייתי מכוסה שפשופים בברכיים כמו ילדה בכיתה ג׳ שנפלה מהאופניים.


דימוי לקרייזי נעה בפעולה: 





***


גיא ואני הלכנו לשתות קפה ולאכול דברים משמינים בקפה עלמה המושלם בגן העצמאות בירושלים. אמרתי לגיא שזה לא בסדר ושאני מזניחה את הבלוג ושזה באשמתו אז שיביא מצלמה כי אנחנו מצלמים פוסט. 
גיא טרק לי את הטלפון בפנים ובסוף אני הבאתי מצלמה, אבל הוא כרגיל צילם והיה לנו כיף וטעים ועשיתי תמונות לאינסטגרם שזה חשוב. 


(כמובן שבגלל שהרסנו את כדור הארץ מזג האויר מתנקם בנו בצורה הכי נוראית ומשתבש לו ככה שאני אף פעם לא לבושה כמו שצריך: או שאני קופאת או שאני נמסה. 
הפתרון הידוע מראש הוא ללבוש משהו קל ולשים ג׳קט ג׳ינס בתיק, כאילו לא מספיק כבד לי.)

אני לובשת ג׳קט ג׳ינס מחנות יד שניה בפריז
שמלה של h&m שגורפת ים מחמאות מזרים מוחלטים ברחוב
סנדלים מoysho החנות המושלמת בעולם שחייבת לעשות עליה ומהר


















נשיקות ובשמחות 

יום שלישי, 3 במאי 2016

נשיקות שמש, או: איך הרגל ילדות הפך להפקת אופנה


אנקדוטת פתיחה: 
לאחרונה סטס ואני עברנו דירה. סטס חשב שזה רעיון ממש טוב לנסוע לחו״ל ולהשאיר אותי לארוז לפרוק ולסדר לבד. בשבילו זה באמת היה רעיון מושלם, בשבילי קצת פחות. מה שכן, בהחלט יכולתי למצוא יתרונות למצב הזה: עשיתי בבית החדש מה שרציתי.

ובמה שרציתי אני מתכוונת לבית ברביות במטבח. בנות רשמו לעצמכן- בנים פחות אוהבים שולחן אוכל בורוד בייבי וכיסאות בצבע מנטה. 
אבל מה לעשות סטסיק, לכל שבת יש מוצאי שבת ולכל טיסה לקנדה יש בית ברביות שמחכה בסופה. 


***


ועכשיו לעניין שלשמו התכנסנו:
כשהייתי בחטיבה ובתיכון חברות שלי ואני היינו מציירות לעצמנו נמשים עם העטים הכתומים של סטבילו, שהיו ה0.4 למתקשות. 
יושבות בספריה בתיכון בכפר סבא ומתנמשות להנאתנו. תמיד ממש רציתי נמשים, כמו ילדות חוף בקליפורניה, או בר רפאלי.
מישהי הייתה מקריאה קטעים נבחרים מספר הפולחן ׳אנגוס חוטיני ונשיקות חזיתיות׳, והאחרות מציירות נמשים.

ככה העברתי את שנות התבגרותי, אז זה לא ממש מפתיע שלפני כמה שבועות כשנתקלתי בטרנד הrainbow freckles בכל מגזין אפשרי ברשת הלב שלי התחיל לפעום מהר, האישונים התרחבו ונורא נורא התרגשתי לראות שחלום חיי התגשם וזה נהיה לגיטימי לצייר לעצמך נמשים ועוד לצאת איתם מהבית ואפילו להעלות לאינסטגרם!! 


***


צווארון: Neat



***


ברוח התקופה ובשביל להיכנס לאוירה: הלהיט של כיתה י׳





***



אז לפני כמה שבועות הגשמתי חלום קטן וצילמתי עם שלוש הנסיכות לאה, אוליביה ונסטיה הפקה בעקבות הטרנד האהוב.  


איפרה לאה סרור
דיגמנה בחן נסטיה לסוכנות HH Models













*



בשמחות ונשיקות (שמש)


יום ראשון, 28 בפברואר 2016

איי ווק אפ לייק דיס





אז מסתבר שכבר לפני כמה חודשים הקוקו בלוף הגבוה חזר לאופנה וניתן לראותו על כל מיני פאשניסטיות ובלוגריות וסתם בחורות רזות ושוות שאיכשהו הגיעו לפינטרסט.
קוראים לו hun, שזה half bun ונשמע במו משהו שבנות יאהבו.

בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור. אנחנו היינו הולכות עם הקוקו הזה כל החטיבה ואפילו שכללנו אותו במחנה קיץ של כיתה י׳ לכדי יצירות אומנות של איי ווק אפ לייק דיס.

אבל מסתבר שתמיד הקדמתי את זמני, כי בשנת 2004 הסגנון הזה לא היה באופנה כמו שהוא היה חלק מלוק ה׳לא אכפת לי איך אני נראית אני רק קושרת סנדות פה בואו בואו בנים בלי חולצה מכיתה י״ב תעזרו לי לרדת מהחלל החיצון שהעפתי את עצמי אליו׳.


***



על כל פנים, כשראיתי שזה נהיה חוקי שוב לעשות ככה בשיער סידרתי אותו ככה בתמימותי בבית ספר. גיא אמר לי: תפרקי את זה ומיד. זה נראה נורא. את לא זרבוב. 

ככה, הגברים שבחיי מפרגנים לי תמיד. 



***


 מגדירה מחדש את המושג איי ווק אפ לייק דיס
בוקר טוב לך, את מושלמת 

ובעלות השיער הקצר לא מקופחות הפעם
 סלינה גומז יודעת מה טוב לה (וזה לא ג׳סטין ביבר)

אשלי (או מארי קייט)? 


***


ליידיז, ג׳אסט טל הים. 





***



 בגלל שאני אישה עצמאית, יודעת מה שטוב לי ואם פינטרסט ומארי קייט אולסון אמרו שמותר אין לגיא זכות לדבר, הלכתי על זה פול פאוור. 
זאת ועוד, שזה באמת פתרון מושלם. קמה בבוקר, עושה גולגול קטן למעלה, מפזרת כמה שוונצים ונראית גם כאילו קמתי הרגע אבל גם כאילו אני יודעת בדיוק מה אני עושה. 



זו אני, עם ג׳ינס מפוראבר. חולצה, מגפיים וג׳אקט מזארה (פעם הבאה שאני מסדרת לוק אני חייבת לבזר חנויות)

צילמה אותי נעה קסטל ההורסת כתמיד 













בשמחות ונשיקות

יום שבת, 13 בפברואר 2016

דברים ליום האהבה



מערכות יחסים הן דבר מרתק. הן מפחידות כמו שהן שואבות. הן מייצרות תלות באהבה. אני תוהה לפעמים איפה מתבטא הפער בין השדים שלי למציאות. איפה נמצאים הסדקים שמהם הם יוצאים לעולם.
החיים מקיפים אותנו במראות, דרכם אנחנו משתקפים ומתגלים. אני חושבת על זה הרבה, איך מערכת היחסים שלי שינתה אותי, מה היא לימדה אותי על עצמי. 
איך שבתוך שגרה הדברים קורים בבהירות, כמו הארה. כמו לחבק מישהו בלילה, כמו גוף חם לגוף חם. 


זה וידאו שעשיתי בתחילת שנה שעברה. סטס שונא אותו, ואולי אני יכולה להבין מאיפה זה מגיע. אבל לי הוא מסמל הרבה: היום אני מסתכלת עליו וזה כמו לקרוא את היומן שלי מהתיכון. עם מי אכלתי צהריים, מאיזה שיעור הברזתי, במי הייתי מאוהבת. 





***

ועדיין, אני לא מייחסת הרבה חשיבות ליום האהבה. כשסטס ואני חגגנו שלוש שנים שנינו שכחנו את התאריך. אני מעדיפה לקנות לסטס בכל יום רגיל פקאנים מצופים בשוקולד ואז לאכול לו אותם. 


***


פעם קראתי את הסוד של מדונה לחיי זוגיות טובים. היא אמרה שהם אף פעם לא הולכים לישון כועסים. 
סטס ואני הרבה פעמים ישנים גב אל גב אחרי ריב. הדבר האהוב עלי הוא איך מתוך ההרגל של השינה אני קמה מחובקת ואז אנחנו ממשיכים לכעוס כל היום שאחרי.


***


לא רואה משהו טוב ביום האהבה. לא מספיק אני מרגישה בת שמונים, ממש מה שאני צריכה זה ללכת למסעדה כשכל שאר הסועדים הם זוגות דביקים ומאושרים שיתנשקו לי מול הפרצוף ויגרמו לי לרצות להקיא את הפסטה שלי, ולהרגיש בת מאתיים.





*


הרבה אהבה, רק אל תעשו אותה פומבית. יש אנשים עם רפלקסים רגישים.

יום ראשון, 24 בינואר 2016

Fall out girl

יום ההולדת שלי היה ביום ראשון. היה לי יום מהמם. סטס העיר אותי עם מיץ תפוזים, מאפים צרפתיים ונחשי גומי. טיילנו בעיר, ישבנו בכנסיית נוטרדם של ירושלים ואכלנו פלטת גבינות ושתינו מלא יין. אמא שלי באה לבקר, ובערב חברים הפתיעו אותי ביודלה. היה מושלם וקיבלתי כל כך הרבה אהבה, שכל מה שאני רוצה זה לתת אהבה בחזרה 3> 
אז תודה לכל המאחלים ולכל האוהבים.


**


אופיר ואני נסענו לקניון מלחה להביא דברים להפקה שצילמתי. נפגשנו בתחנת האוטובוס ואופיר הביאה נשנושים משונים. 
שאלתי: אופיר מה פשר כל הממתקים הלא מוכרים האלה?
היא אמרה: אני בוחנת את המוצרים של החברה הזאת.
אני: בתור מה?
אופיר: בתור שמנה. 


**


החורף הזה מאוד מאכזב. הוא כמו מתבגר עם מצבי רוח, חם מדי או שקר מדי ואני איכשהו אף פעם לא לבושה כמו שצריך. 


**





**


אני צריכה לכתוב פרו סמינריון, וזה מחריד. מחקרים אקדמאיים וקריאה באנגלית.
אני לא יודעת איך להתמודד עם זה אז במקום לחפש שאלת מחקר אני משוטטת שעות בפייסבוק ומשחקת את המשחק הבא:
מצאי את מי שנראה טוב ב2008. 
השיטה: נכנסת לפרופיל פייסבוק אקראי, נכנסת לתמונה האחרונה שהמשתמש תויג בה. הולכת שמאלה, כלומר אחורה ומגיעה לתמונה הראשונה שהוא אי פעם תויג בה בפייסבוק, וזה קרה בין 2007-2008 תלוי כמה מעודכן הוא היה אז. 
ממצאי המחקר: כולם נראו רע. 
השיטוט מעביר לי את הזמן באופן מדהים, זה כמו קסם. פתאום 12 בלילה ולא עשיתי כלום.


**

לא מזמן קניתי שמלה חדשה מזארה. הרבה זמן רציתי כזאת שמלה, לא מידי, עם שרוולים ארוכים. כשלבשתי אותה פעם ראשונה סטס אמר שאני נראית כמו הזונות בתקופה הויקטוריאנית. אמרתי לו שיש לו דימיון פורה והוא אמר מה קשור דימיון תראי ערוץ ההיסטוריה. 
 כשלבשתי אותה פעם ראשונה ליד אמא שלי היא הסתכלה עלי במבט מאוכזב ואמרה שאיבדתי את כל השיק שרכשתי בפריז. 

לי לא אכפת. אני אוהבת אותה, היא יפה לטעמי ומיוחדת, היא מגניבה ומהממת עם מגף וג׳קט. היא בוהו ולא מוגזמת.
בקיצור, אני גאה להכריז שאני ילדה גדולה ולא צריכה אישורים מהחבר שלי ומאמא שלי, והגיע הזמן באמת שזה יקרה.


**


צילמה אותי נעה קסטל המהממת (שגיא מהפוסטים האחרונים והיא פתחו לאחרונה בלוג מקסים שכדאי לכם לבקר בו), שהיא גם חברה טובה וגם צלמת מדהימה. כשהיא צילמה אותי היא שאלה, למה בעצם את לא עושה וידאו? עניתי שאני לא יודעת, ושבואי נעשה. 

אז היא צילמה צילומים מקסימים שערכתי לסרטון קטן. השיר נקרא  cet air la ומבצעת אותו april march.

שמלה ומגפיים מזארה
ג׳קט יד שניה מפריז
כובע מאנתרופולוג׳י 
שרשרת מחנות יד שניה ממצפה רמון





**
















בשמחות ונשיקות

יום רביעי, 13 בינואר 2016

בד על הגוף. פוסט על צילום ובגדים וזכרונות



(נתחיל בטיזר להמשך)





אנקדוטת בוקר 1: 
כשהלכתי ללימודים חיכיתי ברמזור הארוך בהיסטוריה, שממוקם בכיכר פריז בירושלים. לידי חיכו אבא על אופניים וילד ממש קטן בכיסא הילדים מאחור.
הילד אמר לאבא בקול חלש ומסכן שהוא לא רוצה ללכת לגן. מין קול של ילדים קטנים שהוא מעורר רחמים באופן הכי עמוק שיש. 
האבא אמר לו: היית רוצה להישאר עם אמא בבית במקום ללכת לגן? באמת להישאר עם אמא בבית זה יותר כיף.
וחשבתי לעצמי כמה אני הייתי רוצה להישאר עם אמא שלי בבית, ושבטח האבא בכלל דיבר על עצמו. 


***


אנקדוטת בוקר 2:
מיד אחרי הרמזור של כיכר פריז אני צריכה להחליט מאיפה אני הולכת ללימודים: דרך קינג ג׳ורג׳ או דרך גן העצמאות. אם אני הולכת דרך קינג ג׳ורג׳ אז זה קצת יותר מעניין כי יש אנשים ברחוב ועוברים אוטובוסים ואני צריכה להיראות סטודנטית ירושלמית מגניבה ליד כל הבצלאלניקים שמחכים עם התיקיות הענקיות והג׳ינסים של ליוויס מחנויות יד שניה והסניקרס עם הגרביים הצבעוניות שלהם בתחנת קינג ג׳ורג׳ יפו.

אם אני הולכת דרך גן העצמאות אני יכולה לשיר לעצמי ולעשות הופעות עם שירים של אייס אוף בייס ולדמיין שאני קליפ של אדל רק בגרסה שמחה. היום הלכתי דרך גן העצמאות כי זה גם קצר יותר וממש איחרתי לשיעור הדימוי האיקוני.



***


לפני שנתחיל (באמת): הקליפ הכי מגניב שראיתי לאחרונה. כיון שאני כותבת את הפוסט הזה במהלך השיעור אני מנועה מלהקשיב לו, אז אין לי ממש מה להגיד על השיר. אבל זה לא משנה בכלל, כי הקליפ! הקליפ! ויזואליה מושלמת, עריכה מהממת, צבעוניות מטורפת. פליז אל תוותרו עליו. 




***


עיסוק בטקסטורות תמיד עניין אותי. מעבר לשאלה של איך שהאור נופל על הבגד, מה הוא מבליט, מה מנצנץ בזכותו- הטקסטורה יכולה לעבור בצורה כמעט פיזית. 
אני יכולה להרגיש איך הבד היה נוגע בעור שלי, מה הייתה התחושה שלו. 

זה פיזי ומטא-פיזי. הזיכרון של התחושה על העור שהצילום יכול להעביר- באופן אוטומטי זורקת אותי לזכרונות:
נוגעת בפרווה- כשהייתי קטנה ופחדתי מהפוחלץ של סבתא שלי, אבל משהו היה גורם לי לגעת בו בהיסוס ולברוח. 
נוגעת בקטיפה- נזכרת במגע של אבן בטיול של הצופים, שעשתה לי צמרמורת כמו הקטיפה. 



כמה צילומים בהשראת טקסטורות שצילמתי בשנתיים האחרונות








styling אלעד בראון
ron kedmi workshops

***


יובל ומיקה היפות






*


mua-  לאה סרור 



ההשראות:






***



הפרוייקט supernatural של צמד הצלמים האוקראינים synchrodogs, הוא מיינד בלואינג רציני. הפרוייקט צולם במהלך רואד טריפ ברחבי ארה״ב, ואני אוהבת אותו לא רק בגלל זה. אני מרגישה שהוא בוחן את הגבולות של המוחשי והפנטזי, שהוא מרדד את הגוף רק לטקסטורה ולצורה. ממזג אותו עם הטבע או מפריד אותו ממנו באופן קיצוני. הוא מגניב, הקשר בין הדימויים מקורי. 
חוץ מזה, ידוע לכל שאני סאקרית של נצנצים. 















יאללוש, בשמחות
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...