הייתה לי הזכות להכיר את המשפחה והחברים של דנה ולהציג בתערוכה. במהלך השבוע שקדם לתערוכה נערכו מפגשים, נוצר שיתוף פעולה בין אמנים אנגולים לישראלים. אחד המופעים הנהדרים שילב מנגינה שהתחברה לטקסט שעובד לקטע מחול, ואת כל אלה עטפה השירה של ג׳ק- האנגולי עם הקול של אסף אבידן.
יוצרים מדהימים, מקוריים מציגים בתערוכה. צילום, ציור, פיסול, וידאו ארט, סרטים. כל האמנות הרב תחומית התנקזה לחלל ענק ויפה ונעים- שעוסק בזהות.
התערוכה פתוחה עד שישי הקרוב, בין 11-17. מרכז עמיעד 12, יפו. ממש מול השוק.
אני ממליצה בחום להגיע.
***
שלושת הצילומים שאני מציגה בתערוכה נוגעים לגבולות ולזהות, לקשר ביניהם, להתנקזות שלהם אל התמונה.
צִפּוֹר מָה אַתְּ מְזַמֶּרֶת
מִישֶׁהוּ אַחֵר
מְזַמֵּר מִגְּרוֹנֵך
מִישֶׁהוּ אַחֵר
חִבֵּר אֶת שִׁירֵך
שָׁר בַּבַּיִת
דֶּרֶך גְּרוֹנֵך.
צִפּוֹר צִפּוֹר
מָה אַתְּ שָׁרָה
מִישֶׁהוּ אַחֵר שָׁר
דֶּרֶך גְּרוֹנֵך.
יונה וולך/ בעיות זהות
הרבה פעמים אני מרגישה שאת הגבולות האישיים שלי לא אני קובעת. אני נידונתי להתחשב. בבן הזוג שלי, באחי הקטנים, באמא שלי. הגבולות שלי מעידים על הזהות שלי. מה אני מסתירה ומה מגלה, מה אני מצנזרת ומה אני חושפת. ומה העמידה מאחורי הגבולות שלא אני הכתבתי לעצמי אומרת על הזהות שלי, ועל מי שאני? אני מתחבטת הרבה בשאלות האלה.
הלואי והייתי אמיצה.
כשאני מסתכלת בתמונות של הצלמת אלינור קרוצ׳י אני מקנאה בה.
אלינור קרוצ׳י
אלינור קרוצ׳י
לא בכישרון הנדיר שלה לתאורה ולתפיסת הרגע המיוחד, האינטימי והשקט. באומץ שלה אני מקנאה.
כמה אומץ. לצלם את עצמך במקומות הכי אינטימיים ואישיים. להיחשף, לצאת מהגבולות האומנותיים. המורה שלי במכללה סיפרה שבאחד הראיונות המראיין קרא לה אמיצה. היא השיבה שהיא לא מרגישה אמיצה בכלל. אלה החיים שלה. היא לא רואה משהו יוצא דופן בלצלם אותם.
***
שלוש התמונות הראשונות הן התמונות שהצגתי בתערוכה. התמונות שאחריהן נוגעות לאותו נושא וקשורות בסדרה, אבל שוב, מתוך גבול, החלטתי שלא להציג אותן שם.
את כל התמונות אני צילמתי עם ניקון d90 ועדשת 50 1.8
את כל התמונות אני צילמתי עם ניקון d90 ועדשת 50 1.8
שאלות מורכבות אנחנו יכולים לשאול את עצמנו בנוגע לזהות שלנו.
בנוגע לגבולות שלנו והקשר שלהם לזהות, בנוגע לגבולות הזהות שלנו.
לי אין תשובות עדיין, בכלל.
רק לשאול שאלות אני יודעת.
נשיקות
ואו בהחלט אומנותי!
השבמחק