אני מהבחורות שאוהבות כשמעונן. יש לי בעיה קלה עם יותר מדי אור. הוא גורם לי להרגיש חשופה ולראות את כל הפגמים שבעולם. ובי, בעיקר.
תמיד אני אהיה זו שאבקש לסגור את החלונות, להסיט את הוילונות, ואם יש יותר מדי מנורות דלוקות אני אהיה זו שאקום לכבות אותן ואלווה במבטי שנאה מצד כל הרוחניקים המעצבנים שאוהבים שכל כךךךך מואר כי ׳איזה יום יפההה היוםםםם!!!׳. כאמור, פעם מישהו שאל אותי אם אני זאב. אז אני לא אבל אני נושכת.
אתמול קמתי בבוקר והיה טיפה מעונן. והתרגשתי קצת כי מאז שעברתי לירושלים השמש פה רק יוקדת ומסנוורת וחושפת את כל הכיעור והלכלוך. אז היה מעונן. ומאוד שמחתי כי אמרתי לעצמי שאולי זו בעצם תחילתו של החורף?
אני מתגעגעת לחורף לייט. החורף בפריז היה לגמרי הארד קור. גם ארוך וגם קור. במשך שבעה חודשים לא יצאתי מהבית, הרגשתי כמו דובון חסר צורה והעור שלי התייבש ונבקע ובכלל נראיתי כמו אדמות הנגב. מעולם לא חוויתי כזה קור כמו בפריז: שלפעמים התקשיתי להזיז את השפתיים. שקפאו לי הלחיים (ולי יש לחיים שמנמנות כמו של תינוקות אז זה שטח פנים ממש גדול שקופא).
ואני אוהבת חורף, ואפילו מאוד (כן, הנה איזכור לשרית חדד), וממש התגעגעתי לאיזה חורף נחמד, קליל, שייגמר אחרי שלושה חודשים. שלא יהיה לי קר מדי אבל שאני אוכל ללבוש את המעילים ההורסים שהצטיידתי בהם במשך השנתיים שגרתי בפריז. שאני אוכל להתכרבל עם ספר במיטה (בדיוק קניתי את מאה שנים של בדידות בתחנה המרכזית בעפולה בעשרה שקלים. הבושה, הבושה איך עדיין לא קראתי אותו) ובאותה מידה גם לצאת לשתות יין באיזה באר נחמד בעיר, או להסתובב ברחובות. מין קור ביניים שכזה, שמאפשר גם פעילויות אינדור וגם פעילויות אאוטדור.
אבל הוא טרם הגיע. אני מתגעגעת לריח של הגשם, שאני לא יודעת למה אבל הוא לא הורגש בפריז. היה המון גשם, בלי ריח. אז מה גשם שווה אם אין כנרת ואין ריח? אולי בגלל זה הצרפתים קיבלו חורף מושלג.
והחורף של 2012 הייתה ההוכחה הניצחת שאלוהים שונא את הצרפתים.
בינתיים לבשתי צבעים של חורף. אולי מישהו שם יבין את הרמז.
שמלה של Tees Factory מאיזו חנות בוטיק בכפר סבא
תיק של Michael Kors
נעליים של Eram מפריז
ג'קט של Cottonade ממונה יד שניה
נסיים עם השיר For Emma של Bon Iver
(הלוא הם חורף טוב)
שהוא שיר יפה ורגיש.
ונשיקות
(היום קמתי בבוקר לשמש יוקדת)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה