אז עכשיו זה רשמי. סטס ואני מכורים לחלוטין וללא תקנה לX FACTOR ישראל. מה זה ללא תקנה? סטס אתמול התחיל לזרוק דברים בבית ולנפץ כוסות מרוב עצבים על זה שבאתר רשת העלו 4:20 דקות מתוך 'המעגל' (מה זה בכלל? יש אנשים שצופים בזה? למה?) במקום פרק 9- תחילת מחנה האימונים. נאלצתי לקשור אותו לכיסא ולנגב לו את הדמעות. המסכן, לא יכל להשתלט על עצמו.
ובאמת, איך אפשר שלושה ימים שלמים בלי ההערות הקורעות מצחוק של עברי וההתפרעויות של רמי? אין, התכנית הזו כזו מעולה לא רק בגלל היועץ המוזיקלי רועי דלמדיגו ההורס שישב לידי שלוש שנים בחטיבה, בהן תרגלתי עליו את יכולות החיה בסרט שלי והקראתי לו שירים של יהונתן גפן בהפסקות- היא מעולה בגלל הדינמיקה הקורעת שבין השופטים. אני יושבת עם טישיו מול המסך- ולא בגלל הסיפורים קורעי הלב (שאני חייבת להודות שבניגוד לטנלובלות שרצו לי על המסך בדה וויס שנה שעברה, שעוד רגע נטלייה אוריירו קפצה לי מהטלויזיה ושרה את בובה פראית עם מסקרה מרוחה מדמעות- ההפקה ממעיטה בהם. תודה, תנו לי להינות מהאסקפיזם שלי בשקט)- אני יושבת עם טישיו מול המסך כי אני פשוט בוכה מצחוק.
וגם כי לפעמים יש מתמודדים ששרים כל כך טוב, שזולגות לי דמעות. באמת, בלי ציניות. היו מתמודדים שקרעו לי את הלב.
בכל אופן, אני מכורה בכלל לקאברים, ואיזו דרך יותר טובה לשמוע קאבר מאשר באודישן? אז אני משוטטת לי שעות על גבי שעות ביו טיוב, בין דה וויס UK לUSA, לX FACTOR ולאמריקה גוט טאלנט (תסלחו לי את על האנגלית הישראלית שלי, אבל לא אכפת לי) וחורצת את גורל וטיב המתמודדים. ואלה האודישנים הכי טובים שדליתי מכל השפע שרץ שם ביו טיוב (מי שהמציא אותו שנא סטודנטים. איך אפשר לכתוב מאמר על אנתרופולוגיה חזותית כשסיימון קאוול קורץ לי שם משמאל?)
אז בואו נתחיל. בין המצביעים יוגרל איזכור בפוסט הבא (מה? לא.)
קהל יקר, קבלו את וינס קיד. ביי פאר אחד הזמרים הסקסיים, המגניבים ועם הקול הכי מיוחד שנראו מעל מסך הטלויזיה שלי (פורטיס- זה בשבילך).
(ותנועות האגן שלו שם ב1:26? ג'ון טרבולטה? נולד לך יורש.)
וזה ווילי ג'ונס. העיף אותי היישר למועדונים בדרום ארה"ב. ולמועדונים האלה בשנות ה80- עם השיער המגניב והג'קט ג'ינס המגניב אך מחריד ברמות על שלו. אבל הקול? לעוף. או לצלול, יותר נכון, בהתחשב בקול הנמוך להדהים שלו.
מלאני מרטינז עם מה שנקרא קאבר אינטיליגנטי. ועוד לבריטני. פלא שהתעלפתי ממנה?
לא יודעת להגיד למה אני אוהבת אותה כל כך. אני אוהבת את ההבלחות הדרומיות במבטא שיצאו לה פתאום, את הנון שלנטיות בשירה, את הקלילות וחוסר המאמץ בצלילים הגבוהים (כן, אחרי יותר מדי פעמים שצפיתי אודישנים אני יכולה להגיד את זה בלי להרגיש סתומה). את החיוך הצנוע שלה. וחוץ מזה, זה שיר גדול.
זו מישה בריאן, והיא בת 19. מה שיוצא לה מהגרון יכול להיחשב כנס. איזה אטיטיוד. איזו דיוה. וואו.
הרי ידוע שיש לי חולשה לג'ינג'יות. ולאלביס. ולמבטא בריטי. יש לה את כל החבילה, כמו שאומרים. ויש לג'נט דבלין קול של מלאך, בנוסף להכל. רק חסר שיהיה לה רווח בין השיניים ונתחתן.
עד כאן להיום, אני הולכת לשקוע בשינה עד הפרק הבא של אקס פקטור בשבת. בר רפאלי בטח תסמס להעיר אותי, או תדגדג אותי באוזן עם הצמה הקטנה שלה.
נשיקות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה