לא עובדת בשביל אף אחד

אוקיי, אז חזרתי למלצר. מירי מהבנק התקשרה ואמרה שאני לא יכולה יותר להתעצל, וכדאי שאני אזיז את התחת שלי ואמצא עבודה או שהיא תקנוס אותי (סתם, מירי כבר לא עובדת בבנק. יש לי בנקאית אחרת שאני אפילו לא מכירה ושלא טורחת לצלצל אלי לשאול לשלומי).

בקיצור מפה לשם התחלתי לעבוד בבר בירושלים (שנקרא באופן אירוני למדי 'תל אביב'. תבואו לבקר אותי ותאכלו המבורגר מהסרטים. בלי צחוק, לא שאני מקבלת אחוזים או משהו).  

עכשיו, אני חושבת שאני מלצרית די טובה. כשאני לא שוברת כוסות על לקוחות בטעות, שוכחת להזמין להם צ׳יפס, ממלאת להם את כוס הבירה ב75% קצף, מפילה עליהם סופלה רותח ומגלגלת להם עיניים. ואני גם ממש כיפית, כשאני מרימה צ׳ייסר עם שולחן ועושה צ׳ייסר מים כי אלכוהול לא טעים לי, אני לא מספרת להם ואפילו עושה את הפרצוף המעוות של אחרי צ׳ייסר (אם אני ממש בקטע אני גם אוכלת לימון, להעצים את האפקט הדרמטי).

ואני גם סופר דופר נחמדה. 

עד שאנשים לא נחמדים אלי ואז אני מבהירה להם:

שאני לא עובדת בשביל אף אחד (ממש).

*

החלק הכי קשה בשבילי בעבודה הוא להחליט מה ללבוש. בא לי להיראות טוב, אבל לא בא לי ללכלך בגדים בקטשופ ומיונז, ובא לי שיהיה לי נוח, אבל לא בא לי שיהיה לי קר בארבע בבוקר כשאני חוזרת הביתה ברגל והרוח הירושלמית מצליפה לי בפנים ומזכירה לי שאולי הייתי צריכה להישאר בפריז, שם לרוח יש לפחות ריח של קוראסון. 

*

(כשמילצרתי אחרי צבא בג'וני בלום, שהיה ללא ספק אחד המקומות המצחיקים שעבדתי בהם, בשעות מאוד מאוחרות של הלילה הלקוחות ברי המזל שנשארו לשבת על הבר והאריכו את הסגירות שלי בשעות ארוכות זכו לראות אותי עושה מחוות לביונסה בריקודים על הבר בשיר שהיה ההמנון שלי באותה תקופה- אול דה סינגל ליידיז. ואפילו לא הייתי שיכורה.)

(אם היה לי בר היה קוראים לו נעה והפלייליסט היה מורכב שירי פופ בלבד וכל הסטרייטים הסחים (בקטע של סטייט אוף מיינד) המעפנים ששותים גולדסטאר וצ'ייסר ערק לא היו עוברים סלקציה בחיים. וזה היה הבר הכי מגניב בתולדות היקום. אבל כנראה שבר לא יהיה לי כי אני פשוט לא אוהבת אלכוהול, אז זה יהיה די מוזר.)

*

בקיצור מה הקטע המעפן הזה שמלצריות צריכת ללבוש שחור? ומאיפה מביאים נעליים שחורות? מייצרים אותן רק לסבתות שקונות בלב הכחול. 

אני מציעה: מהפיכה!

אם אני כבר מלצרית, ועוד בבר של המבורגרים (אלוהים, תשמור עלי. כמה אני אוכלת. אני לא אצליח לעבור בדלת בסוף)- לפחות שיהיו לי מדים כמו של המלצריות בדיינרים האמריקאים. אני מבקשת שמלה בצבע פסטל, עם סינר. על הכובע אפשר לוותר. נעליים שטוחות לבנות ושיער שסודר ברולים. ובוס שיקבל בברכה גלגולי עיניים, זה חלק מהאטיטיוד. 

*

מפה

חיוך מציל ממבוכה. 

 IRENE DUNNE PHOTO 

חצי נזירות חצי מלצריות.

מפה

מטפחת ראש? קטיפה? העולם מתקדם למקום טוב!!

מלצרית גרמניה בשנות ה40. לייק על השיער.  

היא מעצבנת אותי. אבל אני אוהבת את הורוד ואת האשליה שאולי אי פעם גם המותניים שלי יהיו בעובי של עיפרון.

מיסטיק פיצה. ראיתי היום, אבל נרדמתי. לעבודה הן לובשות טי- שירט רחבה, חצאית צרה וקצרה ופאוץ'. יש סצינה בסרט שג'ו-ג'ו צועקת בגאווה ש"עכשיו זה האייטיז". OMG. לשמור בכספת ושלעולם לא יצא לאויר העולם שמישהו אי פעם התגאה בעשור המחריד בתולדות היקום. היו שם פאוצ'ים.

האם הרוחנית

וממשיכת הדרך. כנראה שאת חייבת להיות מלצרית אם את רוצה מערכות יחסים עם ערפדים.

אפילו שאין לה מדים, אני לא צריכה סיבות כדי להכניס את אמילי. 

משהו שאני בחיים לא אעשה, אלא אם כן יבוא לי להיראות בסוף משמרת כמו שוורצנגר.

הדמות האהובה עלי בגריז אחרי ריזו. 

מוזר לראות את קייט וינסלט מחייכת בסרט. 

טוטאלי. דורש תעצומות נפש רציניות.

מתוך הסרט waitress. כמה שזה מקורי.

מתוך הסדרה Alice

*

זה כולל חיוך, זה כולל מזגן,

אבל זה לא לא לא

לא כולל שירות, 

מובן?

(ליריקה שמתחרה באלתרמן)

נשיקות

נ.ב.

אם הבוס שלי במקרה קורא את זה, אני באמת מלצרית טובה. כל המקרים הנ"ל הם היפותטים לגמרי.