יום ראשון, 16 בפברואר 2014

לוסט אנד פאונדס.





עם בוא הגשם אני יודעת
שמישהו מסתכל עלי מלמעלה
מרטיב את בגדי ומצמרר אותי.

דצמבר 2009

*

לדנה ולי היו עשר דקות של שקט בשדות של ניר אליהו, לפני שנפתחו עלינו השמים בגשם שנמשך עד היום בצהרים.
בכל פעם שאני יוצאת מהעיר ומגיעה למרחבים אני נזכרת שקשה לי הצפיפות. התחשק לי להשכב על התלמים ולישון.

*

כשהיינו קטנות יותר, כל חורף באופן קבוע היינו מגיעות לשדות שמאחורי הבית שלי, או ליד הצופים. היינו מטיילות בבוץ, קוטפות חרציות, רצות בתלמים, אוכלות תפוזים. התגעגעתי פתאום לשדות הפתוחים שהיום הם שכונה ירוקה. לפעמים הייתי מספרת את עצמי בבית, ומעיפה את השיער לכיוון השדות. צופה בו מתבדר ומתפזר, כמו שערות סבא שעושים להם פו.

*

אליוט סמית' היה הפלייליסט של כיתה י' שלי. זו אמם תקופה מאוחרת יותר מתקופת השדות, אבל יש לי אותה סנטימנטליה כלפי שתיהן. עד היום, כל פעם שאני שומעת 102FM ויש שיר של אליוט סמית', אני בטוחה שרועי העורך המוזיקלי שם אותו בשבילי.  

 


*
הנה דנה, הנה שדות, עננים, זכרונות ילדות.
דנה לבושה כמו שהיינו לבושות בחטיבה. ג'ינס וסוודר של אבא. עד היום אלה הבגדים שהכי מרגשים אותי.

*










  





שיהיו לנו עוד ימים של חורף.

*

(הנה טורי איימוס המדהימה, שהייתה הפלייליסט חטיבה שלי.)



*

נשיקות

7 תגובות:

  1. פוסט חורפי מקסים, תמונות יפהפיות של דנוש האהובה. קורא ונזכר. תודה

    השבמחק
  2. איזה ציטוט כייפי לימי החורף (בכאילו) שעוברים עלינו.. והתמונות מהממות (גם דנה)!!!

    http://rosdays.blogspot.co.il/

    השבמחק
  3. התמונות משגעות. זאת עם קצוות השיער היא האהובה עליי.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...