על תשובות לשאלות, מחסומי שפה ופילוסופיית כלי מטבח או: מחשבות על טביליסי

סטס ואני היינו בשוק הפשפשים בגשר היבש בטביליסי. חיפשתי תמונות ישנות ומצאתי אותן אצל מוכר בקצה בשוק. מצאתי תמונה של שתי נשים, לא היה לו עודף אז הלכנו לפרוט ואמרתי לו שאחזור לקחת אותה. 

כשחזרתי הנשים בתמונה נראו לי מפחידות ונרתעתי מהמחשבה של להיות הבעלים של התמונה הזו, אז ביקשתי מסטס להגיד למוכר ברוסית שאני מצטערת אבל לא אקנה את התמונה כי היא מפחידה אותי. 

המוכר צחק. אמר: יש לך בחורה טובה. עזוב את התמונות, תשמור עליה. 

**

הייתי בשדה התעופה וחיכיתי למטוס יחד עם שוטר ועובד שדה מקומיים. פתאום עובד השדה שאל אותי: יו ביליב אין גוד? 

תפס אותי לא מוכנה. הוא בקושי דובר אנגלית, אני לא דוברת גיאורגית ורוסית. 

אין מקום להתפלסף: "כן אבל, אתה יודע, מה זה אלוהים....?" 

"לא אבל בטוח יש משמעות לחיים..." וכו' וכו', אין סוף לוריאציות של תשובות לשאלה הזו. 

צריך לתת תשובה אחת. יס אור נו. נייט או דה. אין לקסיקון משותף ללכת מסביב.

איך השפה מסבכת אותנו, לפעמים לשאלות יש תשובות של כן או לא וזהו.  

***

***

אני ממש אוהבת את כלי האמייל הישנים. כשאמא של סטס מכינה לנו אוכל היא מביאה אותו בכלים כאלה, וממש כואב לי הלב להחזיר לה אותם. כשהיינו בשוק הפשפשים ראיתי באחד הדוכנים כוסות כאלה. ברור שישר קניתי. ראיתי גם סיר אבל סטס איכשהו תמיד מוריד אותי מכל הדברים המגניבים שאני רוצה לקנות.
אותו זה לא מגניב כי ככה הכלים שלו בבית נראו כשהוא גדל. הוא שאל: "זה כאילו מגניב כל הרטרו הזה? כי על אמא שלי הסתלבטו כשהיא הגיעה עם הכלים מאוקראינה." 

עוד דרך להסתכל על זה. 

בכל מקרה את הסיר לא קניתי, אבל אני כנראה אחזור להביא אותו למטבח הרטרו שלי. 

***

כשלא יכולתי יותר לראות חצ'פורי, חינקלי ומרק חרצ'ו הלכנו לאכול סאבווי. בדרך חזרה במונית הנהג שאל אותנו מאיפה אנחנו וסטס ענה לו מישראל. בתשובה הנהג התחיל לשיר הבה נגילה. נזכרתי במאיר אריאל, חשבתי על השפה שמחברת ומרחיקה. חשבתי על אפשרויות הביטוי והחשיבה שהיא פותחת וסוגרת.
בתיכון הייתה לי מורה לספרות שסיפרה לי על אבא שלה. בתור ילד הוא נדד בין ארצות דוברות שפות שונות, עד שהגיע לארץ. הוא לא שאב אף שפה עד הסוף. היא אמרה בכאב: אין לו את המילים הנכונות בשום שפה. הוא כמו ילד, סגור בלקסיקון.

***

בסמטה באחד הרחובות היתה רשת כדורסל, כמו בחצרות הפרברים של ארה"ב. כמה דומה, ככה שונה. אולי הילדים הם אותו דבר- זורקים כדור לסל ושמחים שהוא נכנס.

***

אודם חדש (59 שקלים, il makiage) ותירוץ ללבוש מעיל