יום שישי, 20 במאי 2016

על אנשי ים, אנשי פריזבי והבגדים שביניהם



אחרי הפוסט האחרון רבות וטובות פנו אלי וביקשו לראות את מטבח בית הברביות שעשיתי בבית. אז בינתיים אני לא יכולה לצלם תמונות טובות כי המטבח שלנו נראה כמו בית ברביות אחרי מסיבת אסיד וסטס ואני משחקים במשחק ההתשה של מי ישטוף את הכלים קודם. ברגע שסטס ישבר ויעשה סדר בחורבת הברביות אצלם ואפרסם את יצירת המופת הפסטלית שלי. 


***


כשמגיע הקיץ קשה לי יותר ויותר לגור בירושלים ולא במקום שלא רחוק שמונים אלף קילומטר מהים. אנשים שלא גדלו בקרבה לים לא מבינים את הצורך הזה לחיות לידו, מי שלא הבריז כל שנות התיכון והחטיבה שלהם ולקח קו 29 לחופי הרצליה (בקיץ ובחורף) לא יבין את הסבל בלגור בירושלים וכשיש יום חם להישאר בבית.  

all_i_wanna_do_is#
summer_goals#




***


לירושלמים יש מעיינות, לסטודנטים ירושלמים מסכנים בלי אוטו יש את גן סאקר. גיליתי לאחרונה שגן סאקר הוא מקום די קול, הסנטראל פארק של ירושלים, ואני אומרת את זה בלי טיפת ציניות. 
בשבת בצהריים הוא מלא במשפחות שעושות פיקניק, גימלאים בהליכות, היפסטרים שהולכים על חבלים, קבוצות של הודים שמשחקים קריקט (קריקט?), דושים בלי חולצה שמשחקים כדורגל, כוסיות שעושות פילאטיס, ובאנשי הפריזבי.

לאחרונה נהייתי בחורת פריזבי (לא\ למרבה הפלא אני לא בקבוצות הכוסיות והפילאטיס) ובאחת השבתות החמות בירושלים הלכנו לשחק פריזבי בגן. מסתבר שאני ממש טובה (בלתפוס) ושם המגרש שלי היה קרייזי נעה, בעיקר כי נפלתי והסתערתי על הפריזבי בקטע אפי. 
יום אחרי הייתי מכוסה שפשופים בברכיים כמו ילדה בכיתה ג׳ שנפלה מהאופניים.


דימוי לקרייזי נעה בפעולה: 





***


גיא ואני הלכנו לשתות קפה ולאכול דברים משמינים בקפה עלמה המושלם בגן העצמאות בירושלים. אמרתי לגיא שזה לא בסדר ושאני מזניחה את הבלוג ושזה באשמתו אז שיביא מצלמה כי אנחנו מצלמים פוסט. 
גיא טרק לי את הטלפון בפנים ובסוף אני הבאתי מצלמה, אבל הוא כרגיל צילם והיה לנו כיף וטעים ועשיתי תמונות לאינסטגרם שזה חשוב. 


(כמובן שבגלל שהרסנו את כדור הארץ מזג האויר מתנקם בנו בצורה הכי נוראית ומשתבש לו ככה שאני אף פעם לא לבושה כמו שצריך: או שאני קופאת או שאני נמסה. 
הפתרון הידוע מראש הוא ללבוש משהו קל ולשים ג׳קט ג׳ינס בתיק, כאילו לא מספיק כבד לי.)

אני לובשת ג׳קט ג׳ינס מחנות יד שניה בפריז
שמלה של h&m שגורפת ים מחמאות מזרים מוחלטים ברחוב
סנדלים מoysho החנות המושלמת בעולם שחייבת לעשות עליה ומהר


















נשיקות ובשמחות 

יום שלישי, 3 במאי 2016

נשיקות שמש, או: איך הרגל ילדות הפך להפקת אופנה


אנקדוטת פתיחה: 
לאחרונה סטס ואני עברנו דירה. סטס חשב שזה רעיון ממש טוב לנסוע לחו״ל ולהשאיר אותי לארוז לפרוק ולסדר לבד. בשבילו זה באמת היה רעיון מושלם, בשבילי קצת פחות. מה שכן, בהחלט יכולתי למצוא יתרונות למצב הזה: עשיתי בבית החדש מה שרציתי.

ובמה שרציתי אני מתכוונת לבית ברביות במטבח. בנות רשמו לעצמכן- בנים פחות אוהבים שולחן אוכל בורוד בייבי וכיסאות בצבע מנטה. 
אבל מה לעשות סטסיק, לכל שבת יש מוצאי שבת ולכל טיסה לקנדה יש בית ברביות שמחכה בסופה. 


***


ועכשיו לעניין שלשמו התכנסנו:
כשהייתי בחטיבה ובתיכון חברות שלי ואני היינו מציירות לעצמנו נמשים עם העטים הכתומים של סטבילו, שהיו ה0.4 למתקשות. 
יושבות בספריה בתיכון בכפר סבא ומתנמשות להנאתנו. תמיד ממש רציתי נמשים, כמו ילדות חוף בקליפורניה, או בר רפאלי.
מישהי הייתה מקריאה קטעים נבחרים מספר הפולחן ׳אנגוס חוטיני ונשיקות חזיתיות׳, והאחרות מציירות נמשים.

ככה העברתי את שנות התבגרותי, אז זה לא ממש מפתיע שלפני כמה שבועות כשנתקלתי בטרנד הrainbow freckles בכל מגזין אפשרי ברשת הלב שלי התחיל לפעום מהר, האישונים התרחבו ונורא נורא התרגשתי לראות שחלום חיי התגשם וזה נהיה לגיטימי לצייר לעצמך נמשים ועוד לצאת איתם מהבית ואפילו להעלות לאינסטגרם!! 


***


צווארון: Neat



***


ברוח התקופה ובשביל להיכנס לאוירה: הלהיט של כיתה י׳





***



אז לפני כמה שבועות הגשמתי חלום קטן וצילמתי עם שלוש הנסיכות לאה, אוליביה ונסטיה הפקה בעקבות הטרנד האהוב.  


איפרה לאה סרור
דיגמנה בחן נסטיה לסוכנות HH Models













*



בשמחות ונשיקות (שמש)


יום ראשון, 28 בפברואר 2016

איי ווק אפ לייק דיס





אז מסתבר שכבר לפני כמה חודשים הקוקו בלוף הגבוה חזר לאופנה וניתן לראותו על כל מיני פאשניסטיות ובלוגריות וסתם בחורות רזות ושוות שאיכשהו הגיעו לפינטרסט.
קוראים לו hun, שזה half bun ונשמע במו משהו שבנות יאהבו.

בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור. אנחנו היינו הולכות עם הקוקו הזה כל החטיבה ואפילו שכללנו אותו במחנה קיץ של כיתה י׳ לכדי יצירות אומנות של איי ווק אפ לייק דיס.

אבל מסתבר שתמיד הקדמתי את זמני, כי בשנת 2004 הסגנון הזה לא היה באופנה כמו שהוא היה חלק מלוק ה׳לא אכפת לי איך אני נראית אני רק קושרת סנדות פה בואו בואו בנים בלי חולצה מכיתה י״ב תעזרו לי לרדת מהחלל החיצון שהעפתי את עצמי אליו׳.


***



על כל פנים, כשראיתי שזה נהיה חוקי שוב לעשות ככה בשיער סידרתי אותו ככה בתמימותי בבית ספר. גיא אמר לי: תפרקי את זה ומיד. זה נראה נורא. את לא זרבוב. 

ככה, הגברים שבחיי מפרגנים לי תמיד. 



***


 מגדירה מחדש את המושג איי ווק אפ לייק דיס
בוקר טוב לך, את מושלמת 

ובעלות השיער הקצר לא מקופחות הפעם
 סלינה גומז יודעת מה טוב לה (וזה לא ג׳סטין ביבר)

אשלי (או מארי קייט)? 


***


ליידיז, ג׳אסט טל הים. 





***



 בגלל שאני אישה עצמאית, יודעת מה שטוב לי ואם פינטרסט ומארי קייט אולסון אמרו שמותר אין לגיא זכות לדבר, הלכתי על זה פול פאוור. 
זאת ועוד, שזה באמת פתרון מושלם. קמה בבוקר, עושה גולגול קטן למעלה, מפזרת כמה שוונצים ונראית גם כאילו קמתי הרגע אבל גם כאילו אני יודעת בדיוק מה אני עושה. 



זו אני, עם ג׳ינס מפוראבר. חולצה, מגפיים וג׳אקט מזארה (פעם הבאה שאני מסדרת לוק אני חייבת לבזר חנויות)

צילמה אותי נעה קסטל ההורסת כתמיד 













בשמחות ונשיקות

יום שבת, 13 בפברואר 2016

דברים ליום האהבה



מערכות יחסים הן דבר מרתק. הן מפחידות כמו שהן שואבות. הן מייצרות תלות באהבה. אני תוהה לפעמים איפה מתבטא הפער בין השדים שלי למציאות. איפה נמצאים הסדקים שמהם הם יוצאים לעולם.
החיים מקיפים אותנו במראות, דרכם אנחנו משתקפים ומתגלים. אני חושבת על זה הרבה, איך מערכת היחסים שלי שינתה אותי, מה היא לימדה אותי על עצמי. 
איך שבתוך שגרה הדברים קורים בבהירות, כמו הארה. כמו לחבק מישהו בלילה, כמו גוף חם לגוף חם. 


זה וידאו שעשיתי בתחילת שנה שעברה. סטס שונא אותו, ואולי אני יכולה להבין מאיפה זה מגיע. אבל לי הוא מסמל הרבה: היום אני מסתכלת עליו וזה כמו לקרוא את היומן שלי מהתיכון. עם מי אכלתי צהריים, מאיזה שיעור הברזתי, במי הייתי מאוהבת. 





***

ועדיין, אני לא מייחסת הרבה חשיבות ליום האהבה. כשסטס ואני חגגנו שלוש שנים שנינו שכחנו את התאריך. אני מעדיפה לקנות לסטס בכל יום רגיל פקאנים מצופים בשוקולד ואז לאכול לו אותם. 


***


פעם קראתי את הסוד של מדונה לחיי זוגיות טובים. היא אמרה שהם אף פעם לא הולכים לישון כועסים. 
סטס ואני הרבה פעמים ישנים גב אל גב אחרי ריב. הדבר האהוב עלי הוא איך מתוך ההרגל של השינה אני קמה מחובקת ואז אנחנו ממשיכים לכעוס כל היום שאחרי.


***


לא רואה משהו טוב ביום האהבה. לא מספיק אני מרגישה בת שמונים, ממש מה שאני צריכה זה ללכת למסעדה כשכל שאר הסועדים הם זוגות דביקים ומאושרים שיתנשקו לי מול הפרצוף ויגרמו לי לרצות להקיא את הפסטה שלי, ולהרגיש בת מאתיים.





*


הרבה אהבה, רק אל תעשו אותה פומבית. יש אנשים עם רפלקסים רגישים.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...