הסדרה: משפחה טובה
(לאט לאט ובשקט בשקט מסתבר שערוץ 1 עושים סדרות מצוינות. אם זה איפה אתה חי, היהודים באים או משפחה טובה.)
הסדרה משפחה טובה היא סדרה על משפחה. על מערכות יחסים, על פרידות ומעברים. הסדרה מלווה את בני משפחת באומן. האב והאם נפרדים ביוזמתו, הילדים גרים בתל אביב. הם יוצאים, עובדים, בוחרים מערכות יחסים גרועות ומנפנפים את הטובות, ובימי שישי בערב עולים לירושלים לארוחת ערב.
השחקנים מעולים, את רובם בטח תכירו. הליהוק ברובו אמין (חוץ מעניין האח הרקדן בבת שבע שלא יודע לרקוד) ולעיתים אפילו מצאתי אותו גאוני.
ראיתי את הסדרה בסוף שבוע אחד עם המשפחה שלי. כולנו היינו מישהו, וסטס גם נראה כמו האח הקטן. כל אחד מאיתנו התחבר לסדרה מהמקום שלו, החוזק של הסדרה הוא באמינות, ביכולת לגרום למשפחה שלי להרגיש שזו סדרה עליה.
כל פרק נגמר בקטע קומיקס שהבת מספרת. אלה הקטעים האהובים עלי.
**
הפסקול:נו מה, תכף פברואר
**
הספר: הדרך/ קורמאק מקארת׳י
קניתי אותו לפני כמה חודשים, שיהיה לי מה לקרוא בלילות הארוכים והמשעממים ברודוס, או במטוסים בדרך למקומות שפחות רציתי להיות בהם. ובאמת בתקופה הזו קראתי המון ספרים, אבל את הדרך לא קראתי.
מאז שהתקלקל לי הטלפון והוא די חסר שימוש ותועלת, מצאתי את עצמי עם המון זמן פנוי וחזרתי לקרוא. עד מהרה נגמרו לי כל הספרים ובלית ברירה לקחתי לידי את ׳הדרך׳ והתחלתי אותה.
הספר אפור. הוא קשה, הוא עצוב ומדכא. כל הזמן שקראתי אותו לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו, ורק רציתי לסיים אותו. ספרתי אחורה את העמודים, לא יכולתי לחכות שהוא יסתיים כבר ואני אוכל לצאת מהעולם הפוסט אפוקליפטי חסר התקווה שמקארתי ברא.
ועם זאת, לא הצלחתי להפסיק. כי עם כמה שהספר קשה, ככה הוא מלא חמלה. ככה הוא מינימליסטי בתיאור הנוף, ברגש. ככה משפטים שמתמצתים את כל הטוב והרע בעולם לא נבלעים בבליל.
תקראו אותו. הדיאלוגים קטנים, האהבה גדולה, הפחד עמוק.
(אל תראו את הסרט)
**
ביונסה וג׳יי זי, ראין גוסלינג, ג׳סטין ביבר (הורוד) וג׳יימס פראנקו אהוב ליבי. חלום שלי לדחוס אותם במגפי עור שחורים ושישארו כרוכים סביב כפות רגלי כל היום.
**
המגזין ללכת בו לאיבוד: CEREAL
קצת כמו קינפולק אבל בבריטית
**
בברכת סוף שבוע רגוע
נשיקות ובשמחות
הגרביים, היסטריה
השבמחק