שלום לבנות ולבנים, היום יום שבת, שבוע לפני תחילת הלימודים ורק לפני שעתיים קלטתי שעוד שבוע תחילת הלימודים. מכיון שבקיץ שלי היה הכל חוץ משגרה, אני לא יודעת איך חוזרים. אבל אני מניחה שהחיים יראו לי בין אם אני ארצה ובין אם לא.
*
את הסרט submarine המהמם ראיתי באחד מהלילות הבודדים שלי בפריז, והוא סרט שמצולם כל כך יפה שהתעורר בי חשק לחזור לבית ספר (והנה קיבלתי את זה. בויז אנד גירלז בי קרפול וואט יו וויש פור).
אחד השירים מהסאונדטרק המושלם שלו, עם שוטים מהסרט.
*
לפני שני לילות אופיר ואני ישבנו בבית ונגמרו לנו הסרטונים של החתולים, אז התחלנו לראות קליפים של ביונסה.
מפה לשם ניסינו ללא הצלחה ללמוד את הריקוד של הו ראן דה וורלד ושל 7/11 (שאולי נשמע שהוא ממש קל כי היא אומרת את כל התנועות אבל הוא סופר קשה).
התייאשנו ממש מהר, לא לפני שלמדנו לעשות טוורקינג (חפשו: twerking for beginers). סטס נכנס באמצע ונבהל, אז העברנו נושא וראינו סרט דוקומנטרי על ביונסה, של VH1 מ1997 בערך.
אחרי ערב שמוקדש לה, היו לנו מספר תובנות לגביה:
1. הלואי והייתי ביונסה. גם אופיר רוצה.
2. האמת שהיא קצת מפחידה אותי. היא ממש ממש חזקה, אחרי שראיתי את כל הדוקומנטרים עליה הבנתי שהיא פשוט מהבחורות שלא נותנות לשום דבר לעמוד להן בדרך. אני חושבת שהסיבה שזה מבעית אותי מעט היא שאני לא כזו, והייתי ממש רוצה להיות. אבל אני עצלנית מדי, חסרת ביטחון מדי, ומה שנותר לי לעשות זה לקנא. בזה אני מעולה.
3. באמצע הסרט עשיתי פתאום פוס ושאלתי את אופיר: את קולטת שהיא עובדת כל החיים על להיות ביונסה? כל המהות שלה מושקעת בזה. היא מגיל 5 מתאמנת על להיות ביונסה. מעניין איך זה מרגיש להיות היא.
אופיר ענתה: קשה. את יודעת מה זה לרקוד ככה על עקבים?
אופיר הראתה לי את הוידאו הזה שלה בלייב, היינו מהופנטות מהפרצוף שלה. כמה כריזמה, הרגשתי שאני טובעת.
הסיבה שלוקח לי ממש הרבה זמן לכתוב את הפוסט הזה היא שאני כבר שעה עומדת מול המראה ומנסה לחקות אותה. אני נראית כאילו אני לא לגמרי מאה אחוז, אבל אני בטוחה שאני משתפרת.
(חוסכת לכם: תתחילו מ1:50)
*
וגם: הנגניות שלה כולן נשים והיא סופר פמיניסטית אז אני אוהבת אותה יותר.
*
סיפור קטן: כשאופיר הלכה ליויתי אותה לדלת ופתחתי אותה בשבילה (כזאת אני, ג'נטלמנית). ואז עף עלי עטלף. התנגש בי חזיתית, ללא התרעה מוקדמת. דמיינו את עצמכם פותחים דלת ושעטלף עף עליכם. צרחנו, הערנו את סטס שיטפל בזה. אני לא אלאה אתכם בכל הפרטים, אבל זה נגמר בזה שהלכתי לעשות חיסון נגד כלבת. ממש ככה.
*
בגלל שמזג האויר בירושלים מתחיל לקבל אופי של מתבגר ולהיות במצבי רוח, ביום חם מאוד ובערב כבר די קריר, כל מה שצריך זה שמלה קלה וג'קט.
דובר כל כך הרבה לאחרונה (מתכוונת: בשנה האחרונה) על סניקרס ושמלות שזה כבר משעמם אותי ולא אוסיף מילה. אני אגיד משפט רק על הג'קט הצבאי, שהייתי ממש ממש נגדו עד שמצאתי אחד בזארה ברודוס שעלה 29 אירו והיו לו כפתורים מזהב. מבחינתי זה בסדר מאז.
האאוטפיט הזה מתאים בול לחיים של סטודנטית: יוצאת בבוקר כשקר אז צריך ג'קט, במשך היום קר במזגן שבנים שולטים עליו בכיתה, חוזרת בלילה כשקר אז שוב צריך ג'קט.
(במחשבה שניה, מתי לא קר?)
דנה המהממת צילמה אותי היום בירושלים (והיא עושה גם חתונות).
סניקרס: ראלף לורן
שמלה: אמריקן איגל
ג'קט והדבר לשיער: זארה
תיק: קנקן
שעון: של סטס
נשיקות ובשמחות
יפה לך ג׳קט צבאי.
השבמחקלא מאמינה שהקדשת רק פיסקה אית לעיניים העטלף.