מיומנה של עקרת בית נואשת, וגם מה היא לובשת.

אתמול בלילה הייתי קצת עצובה. בימים האחרונים, טוב שבועיים, הייתי בבית ושיחקתי בלהיות עקרת בית נואשת. עכשיו סבבה והכל עקרת בית וזה. אבל למה נואשת? כי צלצלתי לסטס פעמיים בשעה. כיבסתי, ניקיתי והכנתי אוכל. אבל בעיקר ראיתי משפחה מודרנית, בהיתי באינסטגרם של אנשים שאני מקנאה בהם וריירתי על קליפים של ביונסה. 

השתגעתי. מהבית אני לא ממש יוצאת, אז הרגשתי כלואה וחסרת מנוחה. המצב בארץ מעציב אותי, כואב לי הלב. אני לחוצה ובחרדות.

כשהלכנו לישון קצת בכיתי ואת סטס זה מצחיק כשאני מתחילה לבכות סתם (בתחילת הקשר הוא נבהל והיום הוא רגיל כבר) אז צחקתי מהתגובה שלו. 

הוא אמר: את הבחורה היחידה בעולם שיכולה לבכות ולצחוק ביחד. 

אמרתי (ייבבתי): לא נכון בטוח יש עוד כאלה.

הוא אמר: לא אין את זה בפייסבוק אז אין כאלה. 

אמרתי: אתה מכור בוא נמשיך לדבר עלי.

*

כששטפתי כלים (באחת מ4 הפעמים ששטפתי אותם ביום) חשבתי איזה מזל שמתחילים הלימודים, אני לא אצטרך יותר לשטוף כלים כל כך הרבה. ואז מכונת הכביסה סיימה והמים של הספגטי גלשו אז לא הספקתי לחשוב איזה עלובה נהייתי שאני שמחה שיתחילו הלימודים בשביל שאני אצא קצת מהבית. 

*

שיר להעלאת המצב רוח ולנקות איתו את הבית (למעוניינים יש לי פלייליסט שלם)

*

כחלק מהפיכתי לעקרת בית התחלתי להסתכל בבלוגים של אוכל שמעולם לא עניינו אותי ואף קצת עצבנו אותי, כי אני תמיד מתרגזת שיש להם מטבחים כאלה יפים ושהאוכל שלהם יוצא כזה טעים ופוטוגני. 

 אבל מצאתי מתכון שעפתי עליו מהבלוג בצק אלים, שאני רואה את מי שמפעילה אותו בתור עושת חסד לאנשים שלא יודעים לבשל. היא מסבירה הכל וממש לאט (אני קוראת לאט) ככה שאפילו למאותגרת מטבח כמוני יש שם מתכונים שלא מבהילים אותי להכין פסטה ברוטב עגבניות מוכן של שופרסל. מעכשיו אני מכינה רק את המתכון הזה והוא מספק אותי מאוד.

האוכל שלי לא טעים. לראייה: אתמול הכנתי לסטס ולאופיר ארוחת ערב.  שאלתי את סטס אם היה לו טעים. הוא אמר כן. אמרתי מה כן? טעים או לא טעים? הוא אמר סבבה היה טעים לא עפתי או משהו. אמרתי לו כן אבל אתה לא עף על שום דבר שאני מכינה. הוא אמר נכון. 

לתשובה הזו לא ציפיתי. 

אחר כך הוא שאל למה בכיתי בלילה. 

*

אז כשנמאס לי להסתובב בפיג'מה כל היום דנה ואני יצאנו לצלם פוסט.

שמלה: בנטון

כובע: h&m

נעליים: מונה יד שניה 

תיק: אלכסנדר וונג, נקנו במונה יד שניה

אודם: איל מקיאג'

זו השמלה המושלמת לירושלים: מקסי אך דקה, שרוולים ארוכים בדיוק לערבים הקרירים. 

שיהיו לנו ימים שקטים 

נשיקות

ותעשו לי לייק בפייס זה יתן לי מוטיבציה להשקיע יותר תודה ביי

על ביונסה, חזרה ללימודים ובגדים בגדים בגדים

שלום לבנות ולבנים, היום יום שבת, שבוע לפני תחילת הלימודים ורק לפני שעתיים קלטתי שעוד שבוע תחילת הלימודים. מכיון שבקיץ שלי היה הכל חוץ משגרה, אני לא יודעת איך חוזרים. אבל אני מניחה שהחיים יראו לי בין אם אני ארצה ובין אם לא. 

*

את הסרט submarine המהמם ראיתי באחד מהלילות הבודדים שלי בפריז, והוא סרט שמצולם כל כך יפה שהתעורר בי חשק לחזור לבית ספר (והנה קיבלתי את זה. בויז אנד גירלז בי קרפול וואט יו וויש פור).

אחד השירים מהסאונדטרק המושלם שלו, עם שוטים מהסרט.

*

לפני שני לילות אופיר ואני ישבנו בבית ונגמרו לנו הסרטונים של החתולים, אז התחלנו לראות קליפים של ביונסה.

מפה לשם ניסינו ללא הצלחה ללמוד את הריקוד של הו ראן דה וורלד ושל 7/11 (שאולי נשמע שהוא ממש קל כי היא אומרת את כל התנועות אבל הוא סופר קשה). 

התייאשנו ממש מהר, לא לפני שלמדנו לעשות טוורקינג (חפשו: twerking for beginers). סטס נכנס באמצע ונבהל, אז העברנו נושא וראינו סרט דוקומנטרי על ביונסה, של VH1 מ1997 בערך. 

אחרי ערב שמוקדש לה, היו לנו מספר תובנות לגביה:

1. הלואי והייתי ביונסה. גם אופיר רוצה. 

2. האמת שהיא קצת מפחידה אותי. היא ממש ממש חזקה, אחרי שראיתי את כל הדוקומנטרים עליה הבנתי שהיא פשוט מהבחורות שלא נותנות לשום דבר לעמוד להן בדרך. אני חושבת שהסיבה שזה מבעית אותי מעט היא שאני לא כזו, והייתי ממש רוצה להיות. אבל אני עצלנית מדי, חסרת ביטחון מדי, ומה שנותר לי לעשות זה לקנא. בזה אני מעולה.

3. באמצע הסרט עשיתי פתאום פוס ושאלתי את אופיר: את קולטת שהיא עובדת כל החיים על להיות ביונסה? כל המהות שלה מושקעת בזה. היא מגיל 5 מתאמנת על להיות ביונסה. מעניין איך זה מרגיש להיות היא. 

אופיר ענתה: קשה. את יודעת מה זה לרקוד ככה על עקבים?

אופיר הראתה לי את הוידאו הזה שלה בלייב, היינו מהופנטות מהפרצוף שלה. כמה כריזמה, הרגשתי שאני טובעת.

הסיבה שלוקח לי ממש הרבה זמן לכתוב את הפוסט הזה היא שאני כבר שעה עומדת מול המראה ומנסה לחקות אותה. אני נראית כאילו אני לא לגמרי מאה אחוז, אבל אני בטוחה שאני משתפרת.

(חוסכת לכם: תתחילו מ1:50)

*

וגם: הנגניות שלה כולן נשים והיא סופר פמיניסטית אז אני אוהבת אותה יותר.

*

סיפור קטן: כשאופיר הלכה ליויתי אותה לדלת ופתחתי אותה בשבילה (כזאת אני, ג'נטלמנית). ואז עף עלי עטלף. התנגש בי חזיתית, ללא התרעה מוקדמת. דמיינו את עצמכם פותחים דלת ושעטלף עף עליכם. צרחנו, הערנו את סטס שיטפל בזה. אני לא אלאה אתכם בכל הפרטים, אבל זה נגמר בזה שהלכתי לעשות חיסון נגד כלבת. ממש ככה. 

*

בגלל שמזג האויר בירושלים מתחיל לקבל אופי של מתבגר ולהיות במצבי רוח, ביום חם מאוד ובערב כבר די קריר, כל מה שצריך זה שמלה קלה וג'קט. 

דובר כל כך הרבה לאחרונה (מתכוונת: בשנה האחרונה) על סניקרס ושמלות שזה כבר משעמם אותי ולא אוסיף מילה. אני אגיד משפט רק על הג'קט הצבאי, שהייתי ממש ממש נגדו עד שמצאתי אחד בזארה ברודוס שעלה 29 אירו והיו לו כפתורים מזהב. מבחינתי זה בסדר מאז. 

האאוטפיט הזה מתאים בול לחיים של סטודנטית: יוצאת בבוקר כשקר אז צריך ג'קט, במשך היום קר במזגן שבנים שולטים עליו בכיתה, חוזרת בלילה כשקר אז שוב צריך ג'קט. 

(במחשבה שניה, מתי לא קר?)

דנה המהממת צילמה אותי היום בירושלים (והיא עושה גם חתונות). 

סניקרס: ראלף לורן

שמלה: אמריקן איגל

ג'קט והדבר לשיער: זארה

תיק: קנקן 

שעון: של סטס

נשיקות ובשמחות

כמה דברים להעביר איתם הזמן ולחורר בהם את האשראי

משהו להעביר איתו את הזמן ולבחון כמה אתם באמת ניינטיז ביצ'ז:

***

משהו לקבל ממנו השראה

משהו להתנחם בו:

מפה

ועוד טישירטס ממש כאן

***

קניתי בשוק בטביליסי, חוץ מכלי אמייל סובייטים ישנים גם שמלת פסים פשוטה ונעימה. סטס צילם אותי בחדר שלנו במלון. מרוב שהינו בחדרי מלון אנחנו מסגלים את עצמו כל פעם מחדש, מנסים להרגיש בבית בכל חדר בכל עיר, למרות שהנוף מהחלון משתנה, האוכל והשפה ומזג האויר. רואים סרטים ישנים והVH1 פתוח נון סטופ.

השמלה הזו התאימה לי בול: מספיק נוחה להרגיש בבית, מספיק יפה כדי לא להרגיש יותר מדי בבית

*