חזרתי לעבוד כמארחת. בסוף המשמרת יונתן האחמ״ש הזמין לי לאכול.
הוא שאל: מה את רוצה?
עניתי: מממ...
יונתן אמר: ברור שתאכלי פסטה. שמנת או שמן זית?
הסתכלתי עליו. הוא הסתכל עלי.
אמרתי: אני רוצה להיות מאלה שאוכלות בשמן זית.
יונתן צחק ואמר: ברור שאת רוצה להיות מאלה, כתב שמן זית ושלח למטבח.
אחר כך הטבעתי את הפסטה בשמן זית שלי בפרמזן, כדי לא להרגיש מוענשת.
**
אופיר ויוני עברו לבית חדש ומהמם. סטס ואני באנו לסיפתח של קארמה טובה.
יוני אמר: אני רעב, אני רוצה משהו מתוק.
אופיר הציעה: אני אעשה לך טוסט עם שוקולד.
יוני אמר בעיניים נוצצות: לא. מלאווח עם שוקולד.
**
לא להכין בחיים, גם לא בטעות: פסטה עם טונה.
סטס הכין פסטה, ואני ממש שמחתי כי המשמעות של זה הייתה שיהיה לי מה לקחת ביום למחרת ללימודים, ולא לאכול שקשוקה בבגט.
קמתי בבוקר שמחה וטובה לב (סתם. הייתי זעופה ועייפה) הוצאתי את אחת משמונים אלף הקופסאות שיש לנו בארון והלכתי למלא אותה בפסטה. פתחתי את הסיר ורחרחתי. היה ריח משונה שלא זיהיתי. טעמתי. זה היה פסטה עם טונה.
החזרתי כלאחר כבוד את כלי הפלסטיק לארון. באותו יום אכלתי שקשוקה בבגט.
**
בפינת ההכנתי ויצא לי מושלם:
סיר קסם (באמת ככה קוראים לו- וונדר פוט. נשמע הרבה יותר טוב בעברית) של פסטה עם ארטישוק, תרד, פטריות ובצל. יצא מושלם, למרבה ההפתעה של כולם. זה המתכון, הוא אפילו טבעוני, אבל באנגלית ויש להם שם אמות מידה משונות.
**
שיר על פירה, להיכנס לאוירה. וגם: הוא מהפסקול של ריקוד מושחת. מנצלת כל הזדמנות לרפרנסים מהסרט.
**
בסוף שנה שעברה צילמתי את עמרי קירון , הבחור עם הכי הרבה סטייל בסביבה.
עמרי ואני גדלנו יחד בכפר סבא אך בשני מחנות אויבים: הוא היה בשומר הצעיר, אני בצופים. בחטיבה שלחנו מבטים עוינים מתחת לכובעי טמבל, נעלנו טבע נאות, שטפנו פנים מעט מדי ולבשנו בגדים שגדולים עלינו מדי ואין בהם שום זכר למודעות אופנתית.
מזל שהתקופה החשוכה הזו בהיסטוריה שלנו חלפה. כמה שנים אחרי שסיימנו תיכון פגשתי את עומרי בפריז, טיילנו בתערוכה שהשכיחה מאיתנו את האיבה הישנה והפכנו להיות מה שיכול היה להיות bff אם היינו גרים באותו איזור חיוג (של מדינה).
עמרי גדל והפך להיות כתב אופנה במאקו, אני גדלתי והפכתי להיות מישהי עם חברים מגניבים שהיא מנצלת לפרוייקטים שלה.
את עומרי צילמתי בתל אביב לפרוייקט בקורס אופנה בהנחיית עדו לביא, הוא היה פוטוגני ומושלם והעביר איתי את הצהריים הכי חמים ולחים שתל אביב זוכרת.
בשמחות
