נצנצים. כל פעם שאמרתי שאני אוהבת נתקלתי בהרמות גבה ובמבטים מתנשאים. על הפנים, בבגדים, בנעליים, בחיים. איפה שאפשר לדחוף נצנצים אני קונה. אפילו יש לי פצירה עם נצנצים (בזהב, כסף וורוד).
הפוסט הזה מברר מה קורה כשמביאים את הנצנצים, על הזולות, הטראשיות והקישור הישיר לתרבות הנמוכה- לתרבות הגבוהה? איפה המתח נשבר והנצנצים מפסיקים להיות סממן מובהק לטעם רע והופכים להיות שיק?
ברוכים הבאים לפוסט שיכול לעורר התקף אפילפסיה.
אינג׳וי
*בסוף תמונות שצילמתי את אופיר וזהר דוגמניות הבית, עבור פרוייקט פוטושופ, ובכלל*
ווג בריטניה, 1999. צילום paolo roversi
DIOR
כל הגיפים מפה
***
את התמונות צילמתי לתרגיל בלימודים, העבודה עוסקת ברווח שנוצר בין ההקשר לתרבות הנמוכה שנוצר מהאיפור המנצנץ לבין הפורטרטים המהורהרים והמלנכוליים של בנות יפות ועדינות.
*
הנה שיר עם ניצנוצים ששרה אותו הבחורה הכי מנצנצת שנראתה על מסך הטלויזיה.
ועוד משהו קטן
נשיקות
