קלוין קליין קורא לך

שלום לבנות ולבנים,

לאחרונה קיבלנו תרגיל בקורס אופנה לצלם אודישן ספציפי לדוגמנית. ואני, בתור מינימליסטית ידועה וחובבת הז׳אנר הנקי באופן כללי- בחרתי לצלם בהשראת הקמפיינים של קלוין קליין. ההשראות שלי היו הצילומים עם קנדל ג׳נר, עם לארה סטון, לוטי מוס וכמובן אחותה הגדולה והמלכה קייט.  

לקחתי את אופיר ההורסת (בין היתר כי ידעתי שאין לה בעית צניעות). קניתי לה תחתונים גבוהים בג׳ינה על רחוב יפו, ביקשתי ממנה להביא את כל הג׳ינסים שלה ונפגשנו לצלם בסטודיו. 

**

נתחיל עם שיר שהכותרת שלו היא בלו ג׳ינס אז מה יכול כבר להיות רע. 

**

אופיר הייתה מהממת ומצולמת קלה להפליא. עם כל סשן צילומים שעובר אני מבינה כמה האוירה והכימיה בין הצלם למצולם משפיעה באופן דרסטי על התוצאות הסופיות. אני חושבת  שהיכולת של צלמת להוציא מהמצולמות שלה רגש, כנות, ועניין נעוצה ביכולות הבין אישיות שלה, ופחות בטכניקה וביצירתיות. זה משהו שלא הייתי מודעת אליו עד לאחרונה. בדרך כלל צילמתי חברות וחברים שלי, לא נדרשו ממני התאמצויות מיוחדות. הקשרים ביני לבין החברים והחברות שלי מאוד קרובים ופתוחים ככה שזה לא היה עניין אף פעם. כשהתחלתי לצלם אנשים שאני לא מכירה הבנתי כמה חשובה האוירה והקשר הקטן שנוצר. 

כי בסופו של דבר לעמוד מול מצלמה זה להיות בעמדה פגיעה. רולאן בארת כתב את ׳מחשבות על הצילום׳ ודיבר על זה קצת. 

**

בביקורת המרצה שלי, עדו לביא, אמר שעל פי הצילומים האלה הוא היה לוקח אותה לקמפיין של קלוין. עכשיו שמישהו רק ישיג לי את המייל שלו ודרכי לווג נסללה. ניפגש במט גאלה הבא.

**

מילה על ג׳ינס: כן. מילה על תחתונים גבוהים: כן. מילה על לוק שקט ונקי של חולצה לבנה וג׳ינס משופשף: כן. 

אמרו את זה קודם לפני, אבל לא יכולתי שלא להתייחס לזה. רק וידאתי שאתם יודעים את עמדותי.

**

**

וככה זה היה נראה בעולם בו החיים היו מקדמים אותי ולא משאירים אותי לדשדש בבינוניות:

**

נשיקות