יום רביעי, 7 במאי 2014

הזדמנות אחרונה לפוסט חורף



קמתי הבוקר והבנתי, שזו בעצם ההזדמנות האחרונה שלי השנה להתייחס לחורף (באופן מוצדק). כל קיץ אני מתגעגעת לחורף. אני אוהבת את האור ואת הריח, את ההתעטפות ואת התירוצים שהחורף מספק לנו (לאוכל, למנוחה, לאהבה).

כשגרתי בפריז, השנה השניה הייתה חורף אחד ארוך ומתמשך. שנאתי את זה. היה לי קר והרגשתי מסורבלת במשך שמונה חודשים שלמים. אבל למדתי אותו, והתידדנו, ואני מרגישה שהוא קטן עלי היום. 

היו לי חורפים בכל מיני מקומות בעולם, אבל מעולם לא הצלחתי לפענח למה אין ריח של גשם באף מקום חוץ מבארץ. הריח הכי חזק מורגש בלילות או לפנות בוקר, כשאני פותחת את החלון בחדר שלי בכפר סבא לתוך מה שהיה פעם שדה.
כנראה שהאדמה זוכרת מה היא הייתה. 

מסתמן שסוף השבוע שלנו יהיה יבש.
מעכשיו מחכים לנו ימים יבשים אבל לחים, כשהטיפות היחידות יהיו טיפות זיעה או מקלחת או ים. 
אני מתענגת על יום החורף האחרון של השנה. 

(שני שירי חורף. אל תוותרו עליהם)





*

תמונות שמזכירות לי חורף












נשיקות

יום שבת, 3 במאי 2014

פוסטאילנד




בפסח סטס ואני טסנו לתאילנד.
אני לא הייתי בטוחה שאני רוצה לטוס כי חששתי מכמות המטלות שיש לי בלימודים ושלא אספיק אותן, אז סטס אמר לי: ״נעה. אנחנו כנראה לא נטוס לחופשה בארבע שנים הקרובות. יש לך כרטיס בכמעט חינם. מה את חושבת על זה בכלל?״
אמרתי לו: ״לא יודעת...״
הוא אמר לי: ״טוב את לא באה אני טס לבד״.
אמרתי לו: ״מה אתה מאיים?״

*באתי.

ארזתי לעצמי בעיקר טונות של קרם הגנה (העור שלי לא מגיב טוב במיוחד לשמש, כמו שאני טורחת לציין בכל פוסט), שתי גופיות, שתי שמלות, שלושה מכנסונים ובגד ים שלם של אבטיחים.
אני לא חזקה במיוחד באריזות, בדרך כלל לחופשות בטן-גב אארוז את המינימום ההכרחי. 
נטייה זו נוטה להיות בעייתית כשבא לי להרגיש כוסית. תאילנד מלאה בבחורות רזות, שזופות ובלונדיניות.
(אני לא חושבת ששיתפתי עם קוראות וקוראי הבלוג את החלום הכמוס והגדול שלי להיות בלונדינית. בא לי שהשיער שלי יהיה כמו קרן של שמש. להיות קליפורניה גירל שנוסעת על סקטים בטיילת והשיער שלי מתבדר לי ברוח מאחורי ואז יבוא איזה ריצ׳רד אבדון כזה ויהפוך אותי לאייקון של הדור המנוכר והמרוכז בעצמו שלנו. כמו האנה הורבאת׳ רק בלונדינית ועל סקטים. נראה לי שנסחפתי). 

אז מה שקרה זה שהייתי לבושה בסחבות כל היום, היה לי נוח וכיף ככה ואני מוצאת את העניין של ללבוש בגדים מכוערים ממש משחרר. מיותר לציין שלא צילמתי תמונות של לוק אוף דה דיי.

איזה חופש. רק סטס ואני, חופים לבנים ודקלים. היה כל כך רגוע שאפילו השתחררתי מהפוביה שלי שקוקוס יפול לי על הראש. המים היו בגוונים כאלה חזקים של כחול ותכלת שזה הרגיז אותי כי כל הזמן הרגשתי שאני מסתכלת על תמונה שערכו בפוטושופ. 

בגלל שהיינו על כרטיסי סטנד-ביי, שזה אומר שאנחנו עולים רק אם יש מקום על הטיסה, ולא העלינו בדעתנו שכל עם ישראל טס לתאילנד עם כל המשפחה, לא הצלחנו לעלות על מספר לא מבוטל של טיסות ונתקענו בבנגקוק ארבעה ימים.
בנגקוק מדכאת. היא כל כך מכוערת, עמוסה, רועשת ולחה שנשארתי אצל אלכס (הנשמה שהציל אותנו ונתן לנו את הספה שלו בדירה הבנגקוקית המהממת שלו בכל הימים האלה) ובכיתי. מתייפחת על הספה.
שלחתי מייל לראש החוג שלי, כי חזיתי שאפספס כמה ימי לימודים. היא הרגיעה אותי והציעה לי לתעד את ימי ה"חיים על מזוודות". 
אני התחברתי יותר ללתעד את הייאוש, אבל ההתעסקות הזו הסיחה את דעתי, גרמה לי להרגיש שאני עושה משהו מועיל עם הזמן המבוזבז והעסיקה אותי במשך הימים האלה, וגרמה לי להסתכל על העולם מנקודת מבט אובייקטיבית ולא קורבנית כמו שאני אוהבת. (אמא שלי אמרה לי: "נעה'לה, זו חויה נהדרת בשבילך. את לומדת להתמודד עם מציאות לא רצויה. זו חויה חשובה ומלמדת").

בחרתי ארבע תמונות. תמונה לכל יום שהיינו בבנגקוק.







***


מה קניתי? זר פרחים לראש, שלוש חולצות בשלושים שקלים, בגד ים (כי לא שלחו לנו את המזוודות וקיבלנו אותן רק יומיים לאחר מכן), חצאית וחולצת טריקו לבנה (כי לא נשארו לי בגדים כשהתעכבנו בבנגקוק) וזהו. אין צורך בקניות. 


*


(תאילנד בתמונות)





















































והנה פלייליסט חופשה שמצאתי. טרם שמעתי את כולו, אבל אני אוהבת את השיר הראשון וזו בדרך כלל ערובה טובה מאוד לכך שהפלייליסט יהיה מוצלח. 


*

שנזכה לחופשות ולחופש.
נשיקות
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...